כתב ליאור ירמי (אני)
מחר יפורסם פרק ב'...
פרק א
"אני חייב... לרוץ כמה שיותר מהר... כמה שיותר מהר, רגלי כמעט ונפלו מרוב עייפות אבל הוא בעקבותיי".
"ומה קרה אחר כך?" שאל השוטר פלם.
אמרתי לו רצתי והסתתרתי כי הוא רדף אחרי"
"מי זה הוא?" שאל שוב השוטר, והיה לי מבט חשדני כאילו הוא לא מאמין לי כאילו שאני משקר...
"אני לא יודע אני רק יודע שהוא רוצה אותי ולא משנה מה יהיה"
"תמשיך,מה קרה אחר כך?"
"נכנסתי למין קופסא גדולה מלוכלכת וטחובה נראית קופסא להעמסת דגים לפי הריח. שמעתי צעדים קטנים מתקרבים, אני פחדתי מאוד הייתה חשכה מוחלטת לא ראיתי כלום "הדבר" התקרב והרגשתי כמו ארנבת לפני טריפתה, עצמתי עיינים חזק ככל שיכולתי וכשפקחתי אותן אתה הופעת, והדבר נעלם."
זהו זה מה שאני זוכר אמרתי...
אמר השוטר, "אל תדאג אנחנו לא נשכח אותך" כך אותו חזרה לפנימייה אמר לשוטר אחר שישב במקרה ולגם מהקפה שלו.
נכנסתי לחדר שלי וראיתי פתק על מיטתי...
פתחתי את הפתק...
לוון היקר.
איך אתה? הכל טוב?
אני מקווה שאתה מסתדר שם והכל בסדר,עוד כחודש מסתיימים הטיפולים שלי ואני יוכל לבוא לקחת אותך.
אין דקה שאני לא חושבת עלייך ומקווה שהכל ייגמר.התחלתי לשתות תרופות חדשות אני מקווה שזה יעלים את מחלת הסרטן שיש לי.מקווה שאתה לא דואג יותר מידי.
שלך אימא.
ואז נכנס לחדר חברי הטוב ביותר,מייקל.
"וון איפה הייתה כל אחר הצוהרים? כולם דאגו לך, חשבו שקרה לך משהו רע,חשבתי שרה לך מה שקרה ל..."
"אפילו אל תאמר את זה" צעקתי עליו מייקל המסכן קפץ אחורה ופניו החווירו.
"בס... בסדר... אבל חייבים לדבר על זה מתישהו אסור לנו לשמור את זה בפנים.
אמרתי לו בראש מורד "עזוב אותי, זה לא הזמן המתאים...לך! ותן לי לישון".



ציטוט ההודעה






!~קרדיט לי על הסוסה שלמעלה~!










