פרשת לך-לך
דין ברכת השנים
תיקנו חכמים לשאול ולבקש מהשם יתברך טל ומטר בימות הגשמים ב"ברכת השנים", ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל שבעה במרחשון(השנה, תשס"ח, מתחילים מליל שישי, ז' חשון, בערבית של פתיחת יום שישי).
אף על פי שהיה מן הראוי לשאול טל ומטר כבר ממוצאי החג, מכיון שהוא הזמן הראוי כבר לירידת גשמים , מכל מקום תיקנו רבותינו שאין לבקש גשם מהשם יתברך בברכת השנים אלא מליל שבעה במרחשון, משום שבחג הסוכות היו ישראל עולים לרגל לבית המקדש, ואחר כך היו חוזרים לבתיהם, ויש מהם שהיו צריכים ללכת בדרך לביתם עד שבעה במרחשון, ובכדי שלא ינזקו עולי רגלים מחמת הגשמים, תיקנו שלא ישאלו גשמים אלא מליל שבעה במרחשון.
דין מי ששכח ולא שאל טל ומטר אם טעה אדם ולא שאל טל ומטר בימות הגשמים, דינו הוא שצריך לחזור. אלא שישנם פרטי דינים בזה כדלהלן,
אם התחיל ברכת השנים ועדיין לא סיים לברך "ברוך אתה ה' מברך השנים" חוזר לתחילת ברכת השנים וימשיך תפילתו.
אם נזכר ששכח לשאול טל ומטר אחר שאמר "ברוך אתה ה," יסיים "למדני חקיך" (כדי שלא יוציא שם שמים לשוא מפיו), ויחזור לתחילת הברכה.
אם נזכר ששכח לשאול טל ומטר אחר שסיים "ברוך אתה ה' מברך השנים" ועדיין לא התחיל בברכת "תקע בשופר גדול", יאמר שם בין הברכות "ותן טל ומטר לברכה" וימשיך "תקע בשופר גדול" (וטוב שיאמר "ותן טל ומטר לברכה" גם בברכת "שמע קולינו" קודם "כי אתה שומע תפלת כל פה").
אם נזכר שלא שאל גשמים אחר שהתחיל בברכת "תקע בשופר גדול", ימשיך תפילתו וכשיגיע לברכת "שמע קולינו" לפני שיאמר "כי אתה שומע תפילת כל פה" יאמר "ותן טל ומטר לברכה, כי אתה שומע תפילת כל פה" וכו'.
אם נזכר שלא שאל גשמים אחר שהתחיל בחתימת ברכת שמע קולינו, דהיינו שאמר "ברוך אתה ה' " ועדיין לא אמר "שומע תפילה" יאמר "למדני חקיך" ואחר כך יאמר "ותן טל" ומטר לברכה, כי אתה שומע תפילת כל פה" וכו'.
ואם נזכר אחר שסיים "ברוך אתה ה' שומע תפילה" קודם שהתחיל "רצה", יאמר שם "ותן טל ומטר לברכה" ואחר כך ימשיך "רצה" וכו'.
ואם נזכר אחרי שהתחיל "רצה" וכן אם נזכר בברכות שלאחר מכן, ואפילו נזכר "באלוקי נצור", כל שעדיין לא אמר "יהיו לרצון" שאחר "אלוקי נצור", חוזר לברכת השנים ושואל שם טל ומטר וממשיך תפילתו משם והלאה על סדר הברכות.
ואם נזכר שלא שאל מטר אחרי שסיים "יהיו לרצון" שאחרי "אלוקי נצור" אפילו לא התחיל לפסוע לאחוריו, חוזר לראש התפילה.
שמירת הלשון(חלק המוסר):
קטע מפרק ג', חתימת הספר:
ואם כן בזמנינו, שהופקר אצל חלק מהאנשים ענין שמירת הלשון לגמרי, וודאי שמי שיתחזק בענין, יזכה לשכר רב. כיון שמצוה שאין לה דורשין הרי היא כמת מצוה. ומצוה שאין לה רודפין, רדוף אחריה לעשותה כדי שהמצווה שלא תקטרג שמתעלמים ממנה. וידוע גודל הענין של מת מצוה שאפי' כהן גדול ונזיר, והולך לשחוט פסחו, ולמול את בנו, אינו מטמא לקרובים אבל מטמא למת מצוה כדי שלא יהיה מונח בבזיון.
רואים שאפי' מת מצוה שהוא רק חומריות בלי נשמה ורוח חיים הקפידה התורה על בזיונו, קל וחומר לתורה הקדושה שיקרה היא מפנינים. שאם מצוה אחת ממנה מוטלת בבזיון, אנו חייבים להתחזק בה.
הלכות לשון הרע
יש דברים שאסורים מטעם אבק לשון הרע. כגון שאומר "מי היה מאמין על פלוני שיהיה כמו שהוא עכשיו". או שאומר "אל תזכירו את פלוני. אני לא רוצה לומר מה קרה איתו...".
וכמו כן המספר בשבחו של חבירו בפני שונאיו, גם גם כן בכלל אבק לשון הרע, כי זה גורם להם לספר בגנותו. ואם מרבה לספר בשבחו, גם שלא בפני שונאיו אסור. כי על ידי זה רגיל בעצמו לגנותו בסוף "חוץ ממידה אחת רעה זו שיש בו..." או שהשומעים יאמרו "למה אתה מרבה בשבחו, הרי יש לו מידה רעה זו..".
(הלכות לשון הרע, כלל ט, סעיף א')
וכל זה אם אינו משבחו ברבים. אבל לשבחו ברבים אסור בכל צורה. כי בכל מקום יש אנשים מקנאים, ויבואו לספר בגנותו.
ואם יחפוץ לשבח אדם אשר הוחזק ברבים ונודע לצדיק וכשר, גם על פני שונא ומקנא אפשר לשבחו כי לא יוכלו לגנותו.ואם יגנוהו, כולם יידעו שהם מדברים דברי שווא.
( הלכות לשון הרע, כלל ט, סעיף ב' )
ציטוט ההודעה
