
מבין השניים, רואים שקניה יותר רגוע (AP)
בפינה האדומה, לבוש במכנסיים עם אבזם כבד ואקדחים בידיו, שוקל 90 קילוגרמים, פיפטי "The Evil" סנט. בפינה הכחולה, לבוש בפיג'מה פרחונית, במשקל 67 קילוגרמים, קניה "Teddybear" ווסט. קרב כזה לא נראה בעולם הראפ וההיפ-הופ מאז ימיהם האכזריים של Notorious B.I.G וטופאק, שני הראפרים המובילים בארה"ב של ימינו התחילו במאבק שרק אלוהים יודע איך הוא ייגמר. ההסטוריה לא מראה סימנים חיוביים, וייתכן שבעוד כמה חודשים נקבל אלבום ראשון של אחד משני הראפרים כשהם כבר Six feet under.
סיבוב ראשון
הכל התחיל כשפיפטי סנט הכריז שאלבומו החדש Curtis ייצא ב-11 לספטמבר (תזמון מושלם לרוגע ושלווה), אז החליט מתחרו הגדול ביותר של ימינו להקדים בשבוע את צאת אלבומו החדש "Graduation" גם הוא לאותו התאריך. ספק אם נעשה הדבר כדי להכעיס ולעצבן את פיפטי אשר באופן כללי איננו רגוע גם בימים רגילים, או שמא זה היה מהלך יחצ"ני מובהק של שני הצדדים כדי להגביר מכירות. פיפטי קיבל חום והכריז "אם קניה ימכור יותר ממני, אפרוש ולא אוציא יותר אלבומי סולו בחיי". קניה לא התרגש יתר על המידה ואמר בצורה ג'נטלמנית "May the best man win". מאוחר יותר הבינו במחנהו של פיפטי סנט שכנראה קפצו קצת מעל הפופיק והראפר יצא בהכרזה כי מי שימכור יותר, הוא כנראה עשה עבודה טובה יותר וחזר בו מההכרזה הדרמטית.
סיבוב שני
עכשיו הגיעו אלינו שני האלבומים, ואנחנו מכריזים על מנצח. אלבומו של קניה מפוצץ בציורים צבעוניים, הדוב החמוד שמלווה את אלבומיו בשנים האחרונות חוזרת גם על העטיפה של החדש וגם הטקסטים של קניה מעוררים יותר אופטימיות ופחות אגרסיביות מאילו של סנט. לעומתו בצד השני של המתרס עומד לו פיפטי עם מבט אכזרי על פניו, אקדחים מעטרים כל פיסה פנויה בעטיפה והטקסטים מספרים על יריות, רצח, שוד ומתעסקים ברוע עם מסר כללי של "אני, גנגסטר, אל תתעסקו איתי".
סיבוב שלישי
מבחינה מוזיקלית ווסט לוקח את הקרב הזה בהליכה, נוקאאוט בסיבוב השלישי כשסנט מפרפר ללא הפסקה וממשיך לשכב עוד כמה דקות טובות אחרי שהקרב נגמר. פיפטי מפשפש בבריכה של המים הרדודים, וממשיך לעשות מה ששמענו כבר עשרות פעמים מפיהם של גנגסטה-ראפרים אחרים, כולל השטיקים של קללות וסימפולים של שירים ישנים. אבל ווסט קופץ ראש ישר לאוקיינוס הגדול של המוזיקה, משלב אלמנטים של סול ו-Fאנק, משתף אורחים מפתיעים כמו כרטיס מרטין (סולן Coldplay) מה שבולט עוד יותר מול העובדה שפיפטי מביא את אותם אמנים שכבר ראינו אצל כולם כמו מארי ג'. בלייג', ג'סטין טימברלייק ושאר חבריו.
הווינר
גם בשבוע הראשון של המכירות בארה"ב ניצח קניה די בקלות, מכירות האלבום שלו עלו בכ-300,000 עותקים על אלו של סנט. הקהל במקרה הזה לא היה טיפש ולא קל להשגה, האיכות ניצחה והאלימות והשעמום של סנט נשארה הרחק מאחור. כנראה לאמריקאים קצת נמאס מהאלימות, ראפ הכנופיות והאובססיה לנשק ופשעים בהם מתגאים כל החבר'ה מהשכונה של פיפטי. הקהל רוצה משהו חדש, מעניין יותר, חדשני ואולי אפילו אופטימי. קניה מספק את הסחורה ומצליח לעניין באלבומו החדש כך שגם אני, לא ממש חובב היפ-הופ נלהב, מסוגל להקשיב לאלבום הזה בלי להעביר קדימה בשירים, להתעצבן יותר מדי או לבכות על מר גורלי.
הלוזר
פיפטי סנט צריך להסתכל על האלבום החדש שלו ועל ההפסד בסיבוב הראשון מול ווסט ולחשוב. האם הוא נמצא בדרכו למטה, לקראת היעלמות מעולם המוזיקה או שזו רק מכה קטן בצד של הרכב שאפשר לתקן ולהמשיך לנסוע? הסימנים לא עושים טוב לסנט, אבל הגלגל אתם יודעים, מסתובב כל הזמן.
הכרעת השופטים
היום עדיין לא ברור אם שני הראפרים ימשיכו להיכנס אחד בשני גם באלבומים הבאים, האם בעוד כמה שנים אכן נשמע עוד שיר מחווה לראפר המנוח שמצא את מותו במקרה ירי בלתי ניתן לפענוח או שמא הם ישכילו לחיות זה לצד זה בשלום.