אני מרגיש דחוי ולא רצוי
בוכה בלילות
מרגיש דחוס בין שני קירות
כאילו העולם סוגר עליי
לאף אחד לא אכפת
זה כאילו אני חסר משמעות
חסר חשיבות
לאף אחד לא אכפת ממני
כאילו אני רוח רפאים
שאני בחדר בוכה,כולם מתנהגים כאילו זה בסדר
זה הורג אותי מבפנים
הבדידות והעצב,כל הצלקות
על הנשמה
אף אחד לא יבין את ההרגשה
להיות בחוץ,להיות זה שתמיד נשאר מאחור
לא באים לשאול מה שלומי
אני אפילו לא יודע איפה נמצא מקומי
בעולם הזה,העולם האפל והשחור
חיי בחושך,מרגיש כמו בכלא
שנקרא החיים
מתי יבוא הרגע שארגיש חופשי
שלא יהיה לבד עם עצמי
אם למישהו אכפת
אז תנו לי סימן
אני לא רוצה לחיות לבד
בלי אף אחד,בלי מישהו לחבק
כל היום יושב לבד
אפילו לסרטים הולך לבד
מרגיש בודד
אם אלה החיים
עדיף למות,עדיף לשכוח את כל העלבונות
לכולם יש חסרונות
אבל אני מרגיש כמו חיסרון עיקרי
מסר:
במקום לבוא ולשפוט אחרים תלמדו להכיר אותם קודם כל






ציטוט ההודעה




