קטע שכתבתי...משהו מאוד אישי...ואין לו שם
זה לא ממש שיר,נירא לי יותר בכיוון של מונולוג
כל המילים והחיוכים והצחוק הנדוש
הכל שקרים מכוסים הייטב כי אחרי הכל
לא הכל טוב,לא הכל וורוד ולמעלה
אין מלאכים ואין שדים ,אין גן עדן ואין שמחת חיים
אול זה רק אני שנמאס לי מהכל
הילד מסוג ב' שבא בטעות
הילד הפגום
וההרגשה כבר כל כך שונה
מתכת במקום בשר
אלכוהול במקום דם
עשן במקום אוויר
לא מצליח לעשות את מה שאני רוצה
אולי אני למעלה כבר אבל על הקרקע אני מרגיש אחר
זה לא הולך כמו שזה היה צריך ללכת
הרגשות כאלה הזויות אולי אפילו חלומיות
רק שהן קצת כואבות.
האמת.
אמת.
אמת.
אמת.
פגום אני,חבל שככה,כתם דם לא רצוי על סדיניי המיטה
טעות חמורה שלא הגיע לאף אחד,אבל קרתה
לא חשבו על זה בפעם השניה,וחבל שכך
האמת כואבת,השקר מכוער
ואני איפשהו בינהם
ציטוט ההודעה
