אמממ אז ככה אני ילד שכלפי חוץ נראה מאוד כרזימטי אני גם מדבר בכרזמטיות אני מאוד מצחיק, אני יכול לעודד מישהו שאפילו אבא שלו מת חס וחלילה.
הבעיה היא שכל עניין האופי שכולם רואים הוא לא באמת מה שאני :\
אני ילד מאוד מופנם ואני מרגיש שאף אחד לא מספיק קרוב אלי כדי שאני אספר לו מה אני באמת כלומר שאני אפשוט בפניו את המסיכה, אני כותב המון שירים וגם מעצב, לכל שיר או לכל עבודה שלי יש שני מסרים, מסר שטחי ומסר עמוק יותר, את המסר העמוק לא הרבה מצליחים לקלוט בעצם רק מישהו אחד הצליח לקלוט וזאת המחנכת שלי (היא מורה מדהימה, אפילו חברה).
אני מרגיש פשוט חוסר אמון, אני לא יכול להראות מי אני באמת לאף אחד.
אם לא הייתי אומר את זה עכשיו אני מרגיש שהייתי מתפוצץ!
אני פשוט חייב לדבר עם מישהו :\ וזה הכי טוב שחשבתי עליו.
לא מצפה לתגובות, כבר אמרתי לכם שהעיקר כאן הייתה הפריקה
אם זה משנה למישהו אני בן 15



ציטוט ההודעה




