כמה כאב יכול להגרם לאדם אחד,כמה כעס אפשר לשמור,
כמה עצב אפשר להדחיק,
כמה שנאה אפשר לעצור,
כמה בדידות יכולה להשפיע,תמיד מנסה לעצור ולחשוב קצת
מנסה להבין איפה טעיתי,
אף אחד לא יבין שבלב זכוכית צריך להשתמש בעדינות
צריך להזהר,כי כל מילה יכולה לפגוע,לב שבור מזכוכית,הסדקים רק נוספים,במקום לנסות לתקן,כולם עסוקים בלשבור,את הלב מזכוכית
אף אחד לא יבין את ההרגשה,להיות לבד,להיות בלי אף אחד,לנסות לתקן ולעזור,אף אחד רוצה לדעת,את התחושה,
את ההרגשה הזאת,הרגשה הנוראה הזאת,שגורמת לך להרגיש מדוכא,כל יום מרגיש יותר עלוב,כולם חושבים שאתה בסדר,אבל מבפנים אתה רוצה לצרוח,מאחורי החיוף העליז,מסתתר נשמה מצולקת,לכל צלקת יש סיפור,כל העלבה,כל פגיע,כל מילה,רק גורמת לסדקים להיחשף,
רק האהבה יכולה לתקן את כל הסדקים,מילה יכולה לגרום לסערת רגשות,ונשיקה יכולה למחוק אלף צלקות,לוקח דקה לדעת אם אותו בן-אדם הוא טוב לב,ולוקח שעה לדעת שאתה מאוהב,לוקח יום לדעת מי חשוב לך
אבל לי,לא נשאר את מי לחבק,את מי לנשק,
להראות שהוא חשוב לי
תמיד מנסה לשכוח,אבל הזכרונות תמיד חוזרים
מתחיל לבכות,הדמעות זולגות בלי הרף,הלב מתחיל להרגיש דקירות
הנשמה זועקת,הגוף כבר חלש,מכל העלבונות,מרגיש חסר חשיבות
מרגיש כבר שנעלמה השמחה,שרק כאב וסבל ימשיכו לבוא....
תבינו עכשיו שצריך לשקול מילים לפני שאומרים אותן






ציטוט ההודעה