מייקל ג'קסון ממוקסס מכל כיוון, לני קרביץ מתקאמבק, דאפי נחשפת, טימבלנד מתפדח עם אשלי סימפסון
מייקל ג'קסון – Thriller 2008
לא מעט אנשים בעולם מחכים למהדורה המחודשת של
Thriller, אלבום המאסטרפיס של מייקל ג'קסון שיצא לפני 25 שנה ונחשב עד היום לאלבום הפופ הנמכר ביותר בכל הזמנים. אבל בעוד המעריצים הותיקים זוממים בעיקר עלהDVD שהתווסף, גרסאות דמו ושאר בונוסים, כל השאר מתעניינים יותר ברמיקסים החדשים שניפקו ללהיטי האלבום מיטב אנשי ההיפ הופ של היום ובראשם איש
הבלאק אייד פיז וויל.אי אם, שגם עובד
עם ג'קסון על אלבום הקאמבק החדש שלו.
איי.אם טיפל בשני שירים ולפחות באחד מהם
The Girl Is Mine הוא עושה עבודה מצוינת. לעומתו, הניסיון להפוך את
P.Y.T למשהו שאפשר לנגן גם במועדונים יצא קצת פחות טוב.
שאר הקולגות לא מפגינים מקוריות משהו.
אייקון כמצופה לוקח את
Wanna Be Startin' Something למקום אפריקאי שורשי יותר, שבימים רגילים היה מקבל עובר פלוס. אבל כשבמקביל
ריאנה טוחנת את הרדיו עם
Don't Stop The Music, שכולל סימפול מאותו שיר בדיוק, קשה להניח שלמישהו עוד יהיה כוח לשמוע גם את זה. גם
קנייה ווסט עושה עבודה לא רעה עם
Billie Jean אבל גם לא מקורית במיוחד, ממש כמו בסמפול של
דאפט פאנק ל Stronger. הוא פשוט נותן יותר מדי כבוד למקור ומלביש ביטים חדשים שלא שונים במיוחד מהגרסה של
ג'קסון. לשמחתנו, למרות שיש לה קומבינות עם המפיק הראש,
ההתעללות הנוראית של פרגי ב- Beat It שכבר מסתובבת ברשת, לא נכנסה בסוף למהדורה, מה שהופך אותו לעסקה משתלמת במיוחד., גם אם יש לכם את האלבום המקורי בבית.
לא יעזרו לך הקומבינות עם המפיק הראשי, יא מתעללת
לני קרביץ – I'll Be Waiting
הקריירה של
לני קרביץ לא שמרה על יציבות בשנים האחרונות, לא מעט בגלל הניסיונות (ההכרחיים) שלו להתאים את עצמו לרוח הזמן, אם בהתעסקות באלקטרוניקה או ברוק אגרסיבי יותר. 3 שנים אחרי אלבומו האחרון הוא מוציא בחודש הבא דיסק אולפן שמיני בשם
It's Time 4 A Love Revolution ואם לשפוט מהסינגל הראשון והמצוין
I'll Be Waiting, הוא חוזר לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב. שירי אהבה רוקיים מלודיים, שאומנם לא מחדשים כלום אבל עומדים בכבוד לצד הקלאסיקות מהניינטיז. ואפרופו קלאסיקות מהניינטיז. באלבום החדש הוא הולך לסמפל את הלהיט הכי גדול שלו מהעשור ההוא
Are You Gonna Go My Way.
לני רביץ, רק עם ק'
דאפי – Rockferry
אחרי
שאיימי ויינהאוס הוכיחה לעולם שגם יהודייה בריטית מסוממת יכולה להישמע כמו זמרת כושית שמנה, נראה שכל מה שמחפשים היום בחברות התקליטים הגדולות (חוץ מהרכבים עם הרבה כניסות במיי ספייס) זה זמרות צעירות שנשמעות כמו דיוות קלאסיות, שיצליחו לדבר לקהל כמה שיותר רחב. אחד השמות הכי מדוברים בתעשייה היום היא
דאפי (שלא חושפת את שם משפחתה כרגע), זמרת וולשית כולה 22 שעושה מוזיקת סיקסטיז איכותית נוסטלגית, עם נגיעות עכשווית ומצוידת בקול קלאסי, שכבר מקנה לה השוואות לדאסטי ספריגנספילד.
את הסינגל הראשון והמוצלח
Rockferry כתב והפיק לה
ברנרד באטלר אקס
סווייד ובאנגליה כבר מדברים על דיסק הבכורה שלה כאחד האלבומים המוצלחים של 2008. יש בהחלט למה לחכות.
צ'ק מכובד וגם את יפה ירקוני אני הופך לנלי פורטדו. טימבה
[חדשות]מוזיקה עולמית !
ציטוט ההודעה
