[כתבה] נוסטלגיה - MX5 ראשונה נוחתת באילת.
לאור בקשות הקוראים, כתבת קבלת הפנים למיאטה משנת 92‘ – "כמו שהבטחנו, חיכינו לה על הרציף".
בעקבות בקשות חוזרות ונשנות ובמיוחד של חברי מועדון הרודסטרים, אנחנו מעלים את הכתבה שפורסמה במגזין אוטו בגיליון 73 בשנת 1992. ליבואן אומנם לקח עוד כשלוש שנים עד שהמיאטה הראשונה עלתה לכביש, אך זו הייתה ההתחלה.
''כבר יותר מעשרים שנה משוועים מיליוני חברי איגוד חובבי ההגה בעולם למכונית מגזע קדום שנכחד. אנא, הם מיללים עם דמעות בעיניים, תנו לנו אוטו אחד שאפשר לאהוב אותו. הוא לא צריך להיות גדול, אסור שיהיה יקר וגם לא חשוב לנו אם הוא לא יהיה יותר חזק מרמבו ויותר מהיר מ-GTI . מוכנים לוותר על היי-טק, ובטח שלא גג. וזוג אחד של מושבים עם בליטות במקומות הנכונים בהחלט יספק אותנו, תודה. מה שאנחנו בעצם רוצים, הם כתבו בעצומות ששיגרו ועל גבי שלטים שהניפו, זו מכונית ספורט. פשוטה, טהורה, אמיתית. כמו פעם. ''היום, המאזדה MX5 נותנת לך את כל העונג הזה במחיר שאינו לקוח מארץ החלומות האדומים. רגע, אבל מה לי ולמאזדה? לא ראיתי אף חלון ראווה של מאזדה בפינת המסגר ויצחק שדה. אין אפילו שמועות על אוניית מאזדות המשייטת באזימוט של נמל אילת... המציאות הזרה הזאת היא עדיין חלום רחוק בארץ הרשימה השחורה''.(אוטו, יולי 1989).
''ביום שתנחת כאן ה-MX5 אל תתקשר אלינו; אנחנו נהיה על הרציף, עם זר פרחים ענק וקופסאות החסכון של הילדים''(אוטו, דצמבר 1991). קפטן אנטוניו פרז, קברניט האניה הפיליפינית ''שונית הדרום'' נזקק לתנועות ידיים תיאטרליות כדי לתאר את תמרון המעבר במיצרי טיראן. בשפה ציורית נרגשת הוא משחזר את עליית חיילי הצי האמריקאי על ספינתו; המצור הימי על עירק טרם הוסר. קפטן פרז לא ייכנס לדברי הימים של הספנות הישראלית. הוא לא הבריח ספינות טילים משרבורג, לא יצר תקדים בתעלת סואץ וגם לא פרץ מצור ימי. לפחות לא מצור רשמי. בסך הכל הוא הביא לנו את המכונית היפנית הראשונה שאנחנו רוצים. את המאזדה MX5.
לא הבאנו פרחים, רק את תזמורת הטיילת של אילת. גם לא בדיוק חיכינו על הרציף. עלינו על האניה ושם, בין 3000 מכוניות אחרות לא היה קשה לזהות אותה. קשורה לרצפת המחסן, גגה סגור, גופה מכוסה בשכבה עבה של גריז וטבעת חנק עבה של טויוטות סוגרת עליה מכל הצדדים. לא, היא עוד לא הייתה מוכנה.
לילה שלם ועוד בוקר ארכה פריקת היפניות האחרות. ביניהן היו גם מאזדה MX3 אדומה (עם מנוע 16 שסתומים ולא V6) וטויוטה סליקה שחורה. רציף נמל אילת, אותו מחסן סובארו עצום, נראה פתאום שונה. נורמאלי.
לבסוף היא נשארה לבד על הסיפון. דבר ראשון פותחים את הגג בצ'יק. אוויר ים טרי וטוב מנהל מאבק קצר עם עובש הניילונים. התנעה בניסיון ראשון. קירות הפלדה מחזירים הד חזק, צלול, משכר. קלאץ', קליק והיא בראשון. רגל ימין יורדת, רגל שמאל עולה ומאחור בוקעת חריקה קלה של גומי הנמרח על מתכת. מנגינת המנוע מחרישה את צלילי התזמורת הערוכה בחוץ. סם הנעורים הגיע מיפן.
''חלום רחוק בארץ הרשימה השחורה''. כבר לא חלום. הגג פתוח והמפתחות בפנים. נשאר רק העניין הקטן הזה עם קופות החסכון של הילדים.
קרדיט לאוטוקאר.
שנה לפני שנולדתי..
נוסטלגיה באמת.
ציטוט ההודעה
