חשתי לא פעם: כאב הסוף והיגון,
כיצד נגמר הכול,
ללא התחלה, ושוב דיכאון,
הולך לי לבד, יחף לי בחול.
כאשר מעולם לא החזקתי אותה,
כאשר מעולם לא הייתה שלי,
ולמרות שיודעת שאני שלה,
היא אינה מיועדת לי.
ושוב דיכאון, תחושה של אובדן,
רצון לחזור לאהוב,
ולמרות שהיא הלכה לה מזמן,
לבי ממשיך לדאוב...
שומדבר הגיוני, שיר טיפשי, צץ במוחי באמצע שיעור ספרות על רחל המשוררת (שמושפע ממנה, אגב...)





ציטוט ההודעה


