המבקרים החריפים של אלכס פרגוסון טוענים שהוא עקשן. קטלו אותו על כך שנשאר תקוע מאחור ומאמין בכדורגלנים הבריטים בזמן שארסנל הבינלאומית של ארסן ונגר הצליחה לקחת ליונייטד תארים בסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים; חתכו אותו כשלא מצא תחליף הולם לרוי קין ונכשל ברכישות רבות ובנה סגל דל בזמן שצ'לסי של ז'וזה מוריניו השתלטה על אנגליה. התומכים המובהקים של אלכס פרגוסון טוענים אף הם שהוא עקשן. ורק בזכות זה הוא מצליח. אוהד יונייטד אחד אמר לי פעם ש"פרגוסון מצליח כל פעם מחדש להוכיח לי שאני לא מבין בכדורגל". כשפרגוסון הולך על קונספט מסוים הוא עושה את זה בכל הכוח. אחרי הדאבל של ארסנל ב-1998 הוא דבק בחבורה הבריטית המושמצת שלו שכללה את רוי קין, ראיין גיגס, דייויד בקהאם, האחים נוויל, פול סקולס, ניקי באט, אנדי קול וטדי שרינגהאם. שנה אחר כך הוא זכה בליגת האלופות. הוא האמין גם בסגל הקצר שלו ותמך בכריסטיאנו רונאלדו שפרשנים טענו כי הוא עוד פעלולן חסר תכלית. ועכשיו הוא שוב אלוף אנגליה, ויש לו ביד את השחקן הטוב בעולם. ומוריניו חזר לפורטוגל.

ואם כבר מדברים על השחקן הטוב בעולם, כל מי שראה את מנצ'סטר יונייטד בשלושת החודשים האחרונים מקבל רושם שיש לה ביד עוד שחקן שתוך שנה-שנתיים יהפוך לאחד מחמשת הבכירים בתבל: הברזילאי אנדרסון (או בשמו המלא: אנדרסון לואיס דה אבראו אוליביירה). אנדרסון מעניין משלוש בחינות: 1. הזווית האישית ככדורגלן אדיר; קשה להאמין שהשחקן המפותח והבוגר והחכם הזה עוד לא בן 20. 2. ההקשר הרחב של שילוב מוצלח של שחקנים צעירים מעולים מפורטוגל ודרום אמריקה במנצ'סטר יונייטד – שילוב שיכול לשנות את הכדורגל האנגלי ואולי גם את העולמי. 3. מרכז השדה של מנצ'סטר יונייטד – שמאז עזיבתו של רוי קין פרגוסון חיפש פתרונות ולא בדיוק מצא. עד שאנדרסון הגיע.
קורבנות ראשונים: פברגאס וג'רארד
ב-30 במאי 2007 הנהלת מנצ'סטר יונייטד הוציאה הודעה על החתמתם של נאני מספורטינג ליסבון ואנדרסון מפורטו. העלות: 25 מיליון יורו על נאני ו-30 מיליון יורו על אנדרסון (חצי מהסכומים במזומן, השאר תלוי במספר הופעות, שערים וכו'). נאני המוכשר היה אחד הפרוספקטים הבכירים באירופה והיה מוכר בזכות שתי עונות בספורטינג ליסבון בהן החליף את כריסטיאנו רונאלדו וגם הספיק להופיע בנבחרת פורטוגל. לעומת זאת רכישת אנדרסון הייתה סנסציה; להוציא 30 מיליון יורו עבור ילד שאמנם זכה בתואר השחקן המצטיין במונדיאל עד גיל 17 אבל ברזומה שלו היו בסך הכל 23 משחקי בוגרים (5 בגרמיו ועוד 18 בפורטו) והדבר היחיד שבלט בקריירה שלו כבוגר היה פציעה קשה שהשביתה אותו לחמישה חודשים אחרי שהקצב היווני של בנפיקה קוסטאס קאצוראניס שבר לו את הרגל במשחק ליגה נשמע קצת הזוי. כשפרגוסון נשאל על ההשקעה באנדרסון אחרי הפציעה המחרידה שגרמה לו להפסיד את רוב העונה שעברה הוא אמר ש"דווקא עכשיו זה הזמן לקנות אותו; אלמלא הפציעה וחוסר הניסיון המחיר שלו היה גבוה בהרבה".




ההתחלה של אנדרסון הייתה לא נעימה על גבול המזעזעת. הוא נפצע (שוב) בהכנות לעונה ופספס את תחילתה. לאחר מכן פורסמה ב"סאן" פרשיית נערות הליווי בה היו מעורבים הוא, רונאלדו ונאני, ופרגוסון נזף בהם על כך בשיחה פרטית קשה. בבכורה שלו במחזור החמישי מול סנדרלנד הוא עלה בהרכב ותופקד מתחת לחלוצים. מחצית אחת הספיקה לפרגוסון כדי להבין כמה הוא לא מחובר ולהחליף אותו בלואיס סאהה. בשני המשחקים הבאים אנדרסון כלל לא היה בסגל. את הצ'אנס הבא הוא קיבל כשפתח באולד טראפורד בהרכב משני של יונייטד מול קובנטרי מליגת המשנה. יונייטד הושפלה 2:0 והודחה מגביע הליגה בסיבוב השלישי. בעיתונים רצו שמועות על השאלה אפשרית של אנדרסון לקבוצות מליגת המשנה אבל פרגוסון טען שהוא היה השחקן היחיד שהציג רמה טובה באותו משחק.
אנדרסון הוחזר לסגל אבל לא זכה לעוד הזדמנות עד משחק הבית מול וויגן במחזור התשיעי: הבלם נמאניה וידיץ' נפצע, הארגריבס וקאריק לא היו כשירים ובלית ברירה אנדרסון פתח במרכז השדה. יונייטד ניצחה 0:4. במחזור הבא יונייטד התארחה אצל אסטון וילה והביסה אותה 1:4 אבל פול סקולס נפצע והושבת לשלושה חודשים. מאותו רגע אנדרסון הפך לבעל הבית. ב-3 בנובמבר יונייטד פגשה את ארסנל באיצטדיון האמירויות. השחקן המדובר ביותר בעולם אז היה ססק פברגאס. אנדרסון שיתק אותו כליל ועוד בנה התקפות עם תבונה ושקט נפשי שמתאימים לקשרים מעל גיל 30 ולא מתחת לגיל 20. השיא הגיע בניצחון 0:1 על ליברפול באנפילד חודש וחצי אחר כך כשכל אנגליה ראתה איך אנדרסון עושה אותו דבר לסטיבן ג'רארד בחצר האחורית שלו.
יש לו הכל. הוא הכי קרוב לשחקן שלם שיכול להיות. מדובר בהכלאה בין הבולדוג אדגר דווידס לרונאלדיניו. הרקע האישי דומה לרונאלדיניו; קשר טכני עם תלתלים ארוכים שגדל בפורטו אלגרה ושיחק בגרמיו. יש לו כושר גופני פנטסטי, כוח, מהירות. הוא יודע לסחוב איתו את הכדור קדימה ולבנות התקפות. יש לו בעיטה טובה בשתי הרגליים. הוא מוסיף מומנטום וקצביות להתקפת יונייטד וכמובן טכניקה ברזילאית שבשילוב עם ראיית משחק נהדרת מאפשרת לו לשחרר מסירות מהסוג שסטיב נאש מחלק כל יום בפיניקס. בפורטו אלגרה אמרו עליו כבר בגיל 17 שהוא יהיה יותר טוב מרונאלדיניו. אבל אף אחד לא שיער שמקיצוני מלהיב אנדרסון יעבור מטאמורפוזה לקשר מגוון ומושלם כל כך.




A+c+X=אנדרסון
למטאמורפוזה הזו יש קשר הדוק לאותו שילוב מוצלח של כישרונות על בגיל ינקות מפורטוגל ודרום אמריקה ביונייטד: רונאלדו, אנדרסון, נאני, מאנושו מאנגולה (קולוניה של פורטוגל בעבר) שהושאל לפנאתינייקוס. בשלב א' של הניסוי פרגוסון רכש את דייגו פורלאן וקלברסון וחואן ורון – כולם הגיעו ליונייטד כשחקנים מעוצבים ולא הצליחו לבצע את ההתאמות לכדורגל האנגלי. באנגליה נסחפו אחרי התיאוריה הפופולרית לפיה כדורגלנים לטיניים אינם מסוגלים להתמודד עם הכדורגל הפיזי בפרמיירליג. אבל פרגוסון, עם המון תמיכה ועזרה מקרלוס קירוש, התעקש. רונאלדו היה הפרוטוטייפ שנוצר בשלב ב'. היום פרגוסון מציג לעולם הכדורגל נוסחה לייצור כדורגלן קרוב למושלם: הבאת כדורגלנים טכניים מבטיחים מדרום כדור הארץ והקניית כושר גופני, כוח פיזי ועוצמת בעיטות צפון אירופיים. מה שנשאר לקבוצה לעשות זה רק לדאוג לשילוב חברתי מוצלח. ביונייטד זה נפתר בעיקר הודות לקרלוס קירוש והפריחה של רונאלדו אחרי חבלי הלידה הקשים. אנדרסון נעזר מאוד ברונאלדו (לכן גם החיבה לנערות ליווי) אך הוא עדיין רחוק מלדבר ולהבין אנגלית. וגם כשילמד את השפה הוא לעולם לא יהיה רוי קין.
פרגוסון עשה לא מעט ניסיונות למלא את החלל שהותיר אחריו קין, אותו הוא כינה "הרכש הטוב ביותר בקריירה שלי". כבר בשנותיו האחרונות של קין ביונייטד (עזב ב-2005) פרגוסון החל בחיפוש אחר מחליף: ג'מבה ג'מבה, קלברסון, ורון, פלטשר ואפילו סולשיאר נוסו בעמדה ללא הצלחה. המסקנות של פרגי התחלקו לשני חלקים: 1. בכדורגל של שנות האלפיים אי אפשר להסתפק בקשר מרכזי אחד. צריך גיוון ומבחר; כמו שלצ'לסי יש את מיקל, למפארד ואסיין (וגם מקאללה וסידוול), פרגוסון בנה שלד חזק ועמוק באמצע: קאריק, הארגריבס, פלטשר, סקולס, ומעל כולם אנדרסון. 2. העיתונאי אוליבר קיי, המקורב לפרגוסון, אומר ש"פרגי רצה לעשות עם אנדרסון את מה שעשה בהצלחה עם סקולס ופחות בהצלחה עם אלן סמית – לקחת כדורגלן שגדל כשחקן קדמי ולנצל את התכונות ההתקפיות שלו במרכז המגרש". אלא שהנתונים הטבעיים של אנדרסון טובים בהרבה מאלו של סמית וסקולס.
פרגוסון ייעד לאנדרסון שני תפקידים: קשר התקפי תומך בחלוצים שיכול לשחק גם באגף שמאל בעת הצורך (כפי ששיחק בניצחון 0:4 על ארסנל בגביע ובישל שער); ולטווח הארוך תפקיד יותר אחורי. "לא האמנתי שהוא יגיע לרמה הגבוהה שהוא מפגין כל כך מוקדם", הודה לאחרונה פרגוסון. "הוא עדיין לא מהווה איום גדול על שער היריב אבל הוא פותח את המשחק לאגפים בצורה נהדרת ויש לו ביטחון רב עם הכדור ברגליים גם תחת לחץ שמאפשר לו למסור נהדר כדורים ארוכים וקצרים. בכל הדברים שסקלוס תמיד היה טוב בהם, אנדרסון מראה סימנים מעודדים מאוד". המקרה של אנדרסון הוא עוד דוגמה ליכולת האלכימאית ממש של פרגוסון ליצור נוסחאות חדשות בכדורגל. ובעיקר להוכיח למבקרים ולספקנים שהם טועים. מה שגורם לך לחשוב שלהיות עקשן כפרד יכול להשתלם.



מאמן ענק, שחקן ענק...מה צריך עוד?