קודם כל אני לא רוצה להלהיט את הרוחות בדיון זה, לא באתי להתגרות באף אוהד כדורגל, כל מה שאני כותב כאן הם עובדות מוצקות עם בסיס + מעט דעה אישית. אין לי כוונה לריב עם אף אחד בדיון זה ולכן לא אכפת לי שהנושא ינעל פשוט חשבתי שכדאי שאני אסביר את האיבה למדריד, גם לילדים בני 15 שכאן שלא יודעים טיפת היסטוריה על מדריד והכדורגל הספרדי.
ריאל מדריד (או כפי שאני אוהב לכנות אותה רעל מדריד):
אחת משלושת הקבוצות בספרד (ביחד עם אתלטיק בילבאו ובארסה) שלא ירדה ליגה לעולם
30 אליפויות יש לה (שאני בספק אם היא זכתה יותר ב-5 מהם ביושר), 14 (בין השנים 54-75) מהם היא זכתה בתקופת שלטונו של הדיקטטור העריץ גנרל פרנקו יימח שמו וזכרו (אני ארחיב על פרנקו בהמשך)
17 גביעי מלך יש לה (8 מהם בתקופת שלטונו של פרנקו בין השנים 46-75)
9 אליפיות אירופה יש לה (6 מהם בתקופת שלטונו של פרנקו בין השנים 56 -66).
הנצחון הכי גדול שלה הוא 11-1 (גם כאן פרנקו בתמונה) על בארסה וכאן אני רוצה להרחיב זה היה משחק גביע שבמשחק הראשון בברצלונה בארסה נצחה 3-0 והרשו לי לצטט קטע שמסביר את ההפסד: "בינתיים, אצטדיון צ'מרטין התמלא במדרידיסטאס, שריקות הבוז כלפי שחקני בארסה היו רמות הרבה יותר מקריאות עידוד לקבוצה המקומית. אחד מאנשי בארסה, אנחל מור, נזכר: "בלילה שלפני המשחק נאלצנו להחליף מלון, וגם אז לא יצאנו ממנו כל הערב מחשש שיעשו בנו לינץ'. ואז הגיע המשחק, והשוער שלנו ספג כל כך הרבה טילים מאולתרים מהקהל, עד שהוא נאלץ לעמוד כמה מטרים רחוק משערו, ואפשר לשחקני מדריד לבעוט לשער מכל טווח ומכל כיוון. לא רחוק מאיפה שישבנו, עמד אדם לבוש מדי צבא וצעק: 'הרגו את הקטלאנים!' ". בארסה הפסידה 11:1 במשחק הזה. בעוד עיתוני מדריד יצאו מגדרם לתאר את יכולתה המופלאה של שחקני מנדריליה, שכבשה שמונה שערים במחצית. מולם התייצב דווקא פרנקואיסט מושבע, יליד קטלוניה חואן אנטוניו סמארנץ' (לימים נשיא הועד האולימפי), אשר טען כי "אם בארסה היתה מפסידה 0:4 היה אפשר לומר כי שחקניה בארסה שיחקו רע. אולם לנוכח התוצאה, אי אפשר להימלט מהמחשבה כי שחקני בארסה לא שיחקו כלל, ונמנעו אף מלבצע תיקולים פשוטים, מחשש לעורר את זעמו של ההמון המקומי". זוהי התבוסה הגדולה ביותר שנחלה בארסה במשחקים נגד מנדריליה, ובליגה הספרדית בכלל. תבוסות אחרות שהגיעו בשנות החמישים והששים, לא היו נקיות מהחלטות שיפוט מוטות, אך הונחלו בעיקר על ידי קבוצה מנדרילית עדיפה. ההשפלה של 1943 היא ציון דרך בהיסטוריה השחורה של שני המועדונים האלה, עוד אחד מאותם אירועים שלאחריהם שום דבר כבר לא היה כפי שהיה."
זאת תוך כדי התעלמות השופטים מזריקת חפצים על השוער של בארסה (וכדאי היה להם להתעלם אם הם רצו לחזור הביתה כזכור פרנקו אוהד ותומך מושבע של מדריד שליט דיקטטור של ספרד באותה תקופה).
קצת על פרנקו: שליט ספרד בין השנים 39-75, דיקטטור תומך מושבע של מדריד, ושונא קטאלנים בעיקר משום ששמשו את האופזיציה העיקרית והיחידה לשלטונו. פרנקו היה פשיסט וללא ספק הביא את ריאל (אם כי בדרכים מפוקפקות) לתארים רבים ולכן השפיע על דעותיהם הפוליטיות של אוהדי מדריד עד היום, (פשיזם הלך טוב אלו אידיאולוגיות דומות עם נאציזם ואכן במלחמת העולם השניה כאשר ספרד הייתה עסוקה במלחמת האזרחים היטלר לא ניסה לכבוש אותה עקב קשריו הטובים עם פרנקו). בגלל זה דעותיהם הפוליטיות של אוהדי ריאל נוטים לכיוון הפשיסטי ימני קיצוני ולא פעם נראו צלבי קרס בברנבאו (בימים אלה כמובן בחשאי).
דרכי פעולתו של פרנקו: בתקופת שלטונו פרנקו אסר או הגביל לזרים לשחק בליגה הספרדית, לכל הקבוצות חוץ מריאל (שאת הזרים שלה הביא בתור "ספרדים"). בתור השליט הוא יכל להביא שחקנים מדרום אמריקה (דוגמת די סטפנו) שכבר דוברים את השפה הספרדית ולהנפיק להם אזרחות ספרדית ולספר סיפור מצוץ מהאצבע שאותו שחקן הוא ספרדי מלידה ושהכפר הקטן שהוא חי בו בספרד (בדרך כלל כפר שלא היה ולא נברא) נהרס לחלוטין במלחמת האזרחים. וכך ריאל הייתה מועשרת יתר על המידה בזרים וזה עזר לה להתמודד בליגה בגביע ובעיקר באירופה.
כמובן שפיפ"א פקפקה בבלוף הזה ולכן די סטפנו מעולם לא שחק באף נבחרת לאומית (ואוהבים לספר שהוא נולד על גבול ארגנטינה ארגוואי זה בולשיט, די סטפנו ארגנטינאי ובגלל הזיוף של מקום לידתו בכפר נידח שנחרב בספרד הוא לא שיחק עבור אף נבחרת).
כמובן שהקשר ההדוק של פרנקו עם השופטים (שיבוץ וניפוי של שופטים ממשחקים, שוחד ואיומים סייעו לריאל באותם שנים).
שיא הגועל הייתה רציחתו של ג'וזף סוניול נשיא בארסה שנרצח במתקפות הכוחות המזויינים של פרנקו.
עד היום אני מאמין שהשיפוט נוטה לטובת ריאל מדריד (יותר מידי גולים מנבדל בכל עונה בעיקר של רעול נכבשים לזכות ריאל), השיפוט החד צדדי במשחק שחרץ את גורל האליפות באחד מהמחזורים האחרונים נגד ולנסיה באליפות של 2003 שאם היה שיפוט הוגן ולנסיה הייתה מסיימת עם התואר, אי שריקת הפנדל בתוספת הזמן לזכות רונאלדיניו בתיקו 3-3 בקאמפ נואו, אי הרחקתו של חוזה אנטוניו רייס (בצהוב שני אם לא באדום ישיר) שנכנס כניסה ברוטאלית באחד משחקני מריוקה במשחק האליפות. להזכירכם! רייס כבש ובישל ובלעדיו התוצאה הייתה נשמרת על 1-1 אם לא נצחון למריוקה ובמצב עיניינים כזה בארסה זוכה באליפות. וזה מה שאני זוכר במאני טיים יש עוד מאות אם לא אלפי טעויות שיפוט שעזרו לרעל לזכות בתארים תוך צבירת נקודות באמצע ותחילת עונה.
אני כבר לא מדבר על הכדורגל האפור והאנמי שהיא מציגה כי זה כל אחד לדעתו.
זה למה אני שונא את רעל מדריד.



ציטוט ההודעה







