[מתכון] קולפי - גלידה הודית
קולפי - גלידה הודית
ההודים אוהבים דברים מתוקים -- וואייי כמה שהם אוהבים...
השווקים והדוכנים מלאים במיני מעדנים מתוקים, מסוגים וזנים שלנו אין מושג שהם קיימים.
תקצר היריעה מלתאר את מיני הטיגוניות הטבולות בסירופ סוכר צמיגי, את העוגיות המצופות בשברי פיסטוקים או קאשיו, את הגלידות והארטיקים הנמכרים מתוך דוודים גדולים בכל קרן זוית בשווקים.
מה הצרה??
התיירים המערביים, כמונו, מפחדים לטעום.
זהו אוכל רחוב במלוא מובן המילה, והחשש ללקות בבטנך הוא כל כך גדול, שזה מיד מעביר לך את כל החשק למתוק..
אחרי חודשיים בערך מתוך הטיול שלנו בהודו, הגענו יעקב ואני לעיר אודאייפור שברג'סטאן.
החוויות שספגנו היו נהדרות ומרתקות, רצנו על האדרנלין שלנו והתעלמנו מכל קשיי הדרך. ראינו רק את הטוב והיפה, ולא נתנו לשום מכשול לשבור את רוחנו: לא החום, לא היתושים, לא הלחות, לא התגרנות, לא מראות העוני והקבצנים הנדבקים אלינו. על הכל התגברנו.
רק דבר אחד היה חסר לנו: אוכל. אוכל נורמלי, של בני אדם.
באודאייפור, כך שמענו, יש מלון מפואר שנקרא 'הארמון הצף', וכשמו כן הוא - כולו בנוי על אי קטן בלב הנהר הזורם בתוך העיר.
במלון הזה, שהיה יקר לנו מכדי להתגורר בו (כמה מאות דולרים ללילה) נערכת כל ערב ארוחת מזנון מפוארת, בסגנון אכול ככל יכולתך, ולמי שהפרוטה מצויה בכיסו - זו פשוט חובה. אסור לוותר.
רק שמענו אוכל, ומיד פתחנו את הכיס והארנק. יעלה כמה שיעלה, אנחנו הולכים להרביץ שם ארוחת מלכים.
עשינו הזמנות טלפוניות, קיבלנו אישור, התלבשנו בבגדי חמודות ושמנו פעמינו לרציף ממנו אמורה לקחת אותנו סירה של המלון ישירות לאי.
מה אגיד לכם, היה ערב מקסים. מלון 5 כוכבים פאר-אקסלאנס, פאר שקשה לתאר אותו במילים.
והארוחה???
רק מלכים ורוזנים ושועי ארץ (ואלה שמשלמים סכום שווה ערך לכלכלה מלאה של שבוע ימים לפחות ) זוכים להתענג על מזנון כזה.
תארו לכם, אחרי חודשיים בדרכים, וכשעוד חודשיים לפנינו - סוף סוף זכינו להתיישב במקום נקי ומצוחצח, עם סכו"ם מזהב ומכסף, וצלחות חרסינה מהודרות. מלצרים לבושים לבן ועדויים בפפיון וכפפות לבנות הגישו לנו במלקחיים מוכספות מיני מאפה ולחמים, ומזגו לנו מים צוננים ומשקאות חופשי כיד המלך.
אני לא אגזים אם אגיד שכל אחד מאתנו עשה כמה עשרות נאגלות מן השולחן אל המזנון ובחזרה..
צלחות על גבי צלחות התמלאו במאכלים מוכרים יותר ומוכרים פחות, אבל כולם מבושלים לעילא ולעילא.
אחרי כשלוש שעות של אכילה בלתי פוסקת היינו אבוסים כמו אווזים מפוטמים.
כשהגענו אל המנה האחרונה, העיניים שלי התגלגלו בחוריהן כעומדת להתפקע, ולא הייתי מסוגלת להביא את עצמי לטעום ולו גם פירור אחד נוסף.
יעקב לא ויתר.
'אני רק מביא לי מנה קטנה של גלידה שראיתי שם, וזהו' הוא אמר..
הוא חזר עם מנה מכובדת של מין גלידה לא מזוהה כזאת, מעוטרת בפלחי מנגו.
'קוראים לזה קולפי-זעפרן' הוא הסביר לי, אחרי שקרא בשלט הקטן שהיה מוצב ליד כל מאכל, והפציר בי לטעום.
אני עמדתי בסירובי. אני יודעת איפה נקודת האל-חזור שלי.
כשיעקב סיים את המנה הזאת, הוא רץ להביא לו תוספת, כל כך טעים זה היה לו שלא יכול היה לוותר.
הנה, בעוד כמה דקות האפיזודה החולפת הזאת שלנו עומדת להסתיים, נחדל להיות 'עשירי עולם' ונחזור למאורות הצ'פאטי והדאל ברחובות, אז למה לא לנצל עוד טיפ טיפה?
עוד הוא מלקק את הכפיות האחרונות של הקולפי עם שברי הפיסטוקים מעליו, ולפתע אחזה אותו הבעה מאד משונה. כל האוכל שירד למטה, עשה עכשיו את דרכו למעלה, במעלה גרונו.
הוא רץ כנשוך נחש לחפש שירותים - ואני לא ארחיב על זה את הדיבור כדי לא להוציא לכם את החשק להכין את הקולפי. הקולפי לא אשם, הגרגרנות אשמה...
אני רק אספר שיעקב יצא מהמלון הזה בדיוק כמו שבא אליו - עם בטן ריקה לחלוטין.
את כל האוכל שלהם הוא השאיר להם שם..
הנה, נסו להכין לכם בבית את הקולפי הזה. יש אותו בטעמים שונים, אני מביאה הנה גירסת קולפי מנגו. מתאים בדיוק לעונת הקיץ שלנו, השווקים כבר מלאים במנגו בשלים, וזה בדיוק הזמן.
ככה מכינים:
קולפי - גלידה הודית
המצרכים
חצי כוס סוכר
3 כפות מים
כף אחת מיץ לימון
כמה חוטי זעפרן ( לטעמי לא הכרחי)
שלוש וחצי כוסות של מחית מנגו
כף אחת שטוחה של אבקת ג'לטין ללא טעם
חופן פיסטוקים קלויים (לא מומלחים) וגרוסים גס
כוס וחצי שמנת מתוקה, מוקצפת למקצפת נוקשה
שופכים 3 כפות מים לתוך מחבת או סיר קטן
מוסיפים את אבקת הג'לטין ומערבבים קצת
מניחים לחמש דקות שהג'לטין יתרכך
שמים את המחבת על הכיריים, ומבשלים על להבה בינונית/נמוכה, עד שאין גושים
מניחים את מחית המנגו בקערה
מוסיפים סוכר, מיץ לימון, וחוטי זעפרן - אם מחליטים להשתמש בהם
מוסיפים גם את הג'לטין שהמסנו, מערבבים היטב עד שכל הסוכר נמס
מקציפים את השמנת המתוקה לקצף נוקשה
מקפלים את הקצפת אל תוך מחית המנגו לתערובת אחידה
מכניסים את הקערה למקפיא למשך שעה אחת, עד שהתערובת חצי קפואה
מוציאים מהמקפיא ובעזרת מזלג מפוררים ומערבבים עד שהתערובת הופכת חלקה וללא גושי קרח
מחלקים למנות אישיות במיכלים קטנים, ומחזירים להקפאה פעם נוספת עד ששוב זה חצי קפוא אבל עדיין במרקם קרמי כזה.
קולים את הפיסטוקים כמה דקות במחבת ללא שמן, או בטוסטר אובן, עד שהם משחימים מעט שוברים אותם לשברים גסים, ומפזרים מעל כל מנה בנדיבות
מגישים מיד.
קרדיט למתכונים נט.
ציטוט ההודעה
