אתה מחכה בקוצר רוח להזיה הבאה, מקווה שליבך ידפוק בדלת ויצרח חזק עד שתביט בו ותבין שהיא בעצם הגיעה לך, והכל היה בעצם בעיות אסטרטגיה. עינייך לא רואות דבר, אוזנייך לא שומעות. טיפת זיעה מתגלגלת אל שפה יבשה, ומלוקקת במהירות. עוד יום, עוד שבוע, עוד שנה, עוד חיים. אתה תבזבז את עצמך לחלוטין עד שתבין שאין טעם להוויה הזאת שנקראת אתה.
מתישהו תצטרך להבין שגם בעוד מאה שנה, היא תהיה הילדה הכי יפה בגן, ואתה הלוזר הכי גדול בעיר. העיניים הגדולות שלה לא מבינות מה אמרת לה לפני כמה ימים, והשפתיים הרכות שלה לא יידעו לעולם עד כמה ה"לא" שהתבטא דרכן צרב את גופך. הלב שלה לעולם לא יפסיק לפעום לרגע כמה ששלך פסק כשראית את כליל השלמות שנקרא היא הולך. היא תמיד מאושרת, תמיד מוקפת חברות, תמיד יפה. הו, כמה היא יפה.
הלילות חולפים על פניך, ואתה אדיש מכדי לשים לב מה פספסת. הסם הטוב ביותר לא יוכל להחליף את ההרגשה הנכזבת של שניכם. אף אחת לא מספיק אלילה. אף אחת לא מגיעה לקרסוליים שלה. אף אחת לא תהיה איתך כמו שרצית שתהיה עם האגדה המהלכת הזאת.
אתה מתחיל להפנים עד כמה זה כואב. אתה צורח לעזרה, והדבר היחידי שאתה שומע זה "ברוך הבא לחיים, ושיהיה לך סבל נעים".





ציטוט ההודעה
poor dude...



