מזרחית ודיכאון: מידע, היסטוריה ומקורות
נלקח מויקיפדיה
מוזיקה מזרחית או מוזיקה ים תיכונית או הזמר המזרחי הישראלי, הוא כינויה של סוגה מוזיקלית בזמר העברי שנוצר בישראל, המורכב ממגוון סגנונות מוזיקליים. בכך, ז'אנר מוזיקלי זה שונה מאוד מהמוזיקה של המזרח התיכון או הערבית הקלאסית והמודרנית, ודומה יותר לסוגה הארצישראלית ההגמונית משנות ה-30 ועד שנות ה-50, שביקשה לשלב מוזיקה מערבית וערבית.
למוזיקה המזרחית מגוון סגנונות, החל מהסגנון ה"קל" של זמרים כמו אייל גולן, ועד לסגנון ה"כבד" של זמרים כמו אבי ביטר. במהלך השנים סבלה המוזיקה המזרחית מאפליה ממסדית ומהתנשאות תרבותית. החל משנות ה-90, חדרה מוזיקה זו ללב הזרם המרכזי של המוזיקה הישראלית, כך שגבולות המוזיקה המזרחית טושטשו.
המוזיקה המזרחית התפתחה בשני ערוצים נפרדים, שעם השנים התחברו. הראשון, זמרי החפלות בכרם התימנים, והשני, להקות הקצב של המועדונים.
זמרי החפלות של כרם התימנים
הערוץ הראשון - החל מ שנות ה-60, ילידי הארץ בני הדור השני של עולי ארצות האיסלאם, או כאלה שעלו לישראל בילדותם, החלו לפתח סגנונות מוזיקליים חדשים. הסגנון הראשון התפתח בשכונת כרם התימנים, במסגרתו זמרים, בעיקר מקרב יוצאי תימן החלו ליצור תמהיל מוזיקלי ששילב מנגינות של פזמונים תימניים, פזמונים מרוקאים ופזמונים ערבים עם מילים עבריות גם של משוררים או גם מן המסורת היהודית ובמיוחד שירים של שלום שבזי. הרפרטואר כלל גם ביצוע של זמר עברי בסגנון מקומי. המוזיקה בוצעה במסגרות פרטיות, בחפלות, באירועים, מועדונים ועוד. בתחילת שנות ה-70 החלו להקליט את החפלות, ואת השירים הפיצו בקלטות שמע פירטיות בכמויות קטנות בשכונות העיר תל אביב. באביב וקיץ 1975 יצאו לאור שני אלבומים של שתי להקות חשובות ביותר של אותה תקופה, להקות שהשפיעו רבות על ה"מוזיקה המזרחית" - צלילי הכרם וצלילי העוד. שני האלבומים יצאו בתחילה בפורמט של תקליטים ואחר כך בקלטות, למעשה אלה היו התקליטים הראשונים של "מוזיקת הקסטות" הישראלית. בצלילי הכרם היו חברים דקלון ומשה בן מוש, ובצלילי העוד היו חברים הסולן רמי דנוך, גיטרה חשמלית יהודה קיסר, נגן הקאנון דוד גזלה. שתי הלהקות הושפעו רבות אחת מהשנייה וחלק גדול מהרפרטואר שהגיע מן החפלות של כרם התימנים היה משותף לשתיהן. אף על פי כן, לצלילי העוד היה צליל עכשוי יותר בגלל הגיטרה החשמלית של יהודה קיסר וזאת בשילוב עם גוון ערבי של הקאנון, בעוד צלילי הכרם שמרו יותר על האותנטיות והצבע של הפזמונאות התימנית. בין השירים המפורסמים של אותה תקופה ניתן למצוא את "חנה'לה התבלבלה", "אני גדליה", "סורו", "עת דודים כלה", "לנר ולבשמים", "בזוכרי ימים ימימה", "נעלה נעלה", "חסידה צחורה", "אשאל אלוהי" ועוד. שתי הלהקות הוציאו את התקליטים במסגרת שתי חברות הפקה, צלילי העוד ב"קוליפון" (האחים אזולאי), שיצא לאור באביב 1975 וצלילי הכרם ב"האחים ראובני" שיצא בקיץ 1975. שתי החברות היו, ונשארו, חברות דומיננטיות בשוק הזמר הישראלי-מזרחי.
המועדונים של "להקות הקצב"
הערוץ השני - התפתח באמצע שנות ה-60 במועדונים ברמלה ובמתחם התחנה המרכזית הישנה של תל אביב. במסגרת המועדונים, כמו "כריש" ו"קליפסו" שברמלה, שרו הזמרים והלהקות רוק. בתחילת דרכן, הלהקות, "להקות הקצב" כפי שנקראו, שרו באנגלית. בין הלהקות ניתן למנות את "הכוכבים", "הגולדפינגרס", "האריות", "הנסיכים", "הצ'רצ'ילים", "הלורדים" ועוד. עם הזמן זמרים שהיו מחוץ לזרם המרכזי הופיעו עם הלהקות והחלו לשיר גם בעברית בסגנון איטלקי צרפתי וישראלי. במועדונים האלה התפרסמו, בין השאר, גם הזמרים גבי שושן, ניסים סרוסי, אבנר גדסי ושימי תבורי שנקראו אז זמרים מזרחיים או זמרי רוק מזרחי.
