יש לך מזל שאני מחובר 24/7 ..

.
שמע אחי ..
ההבדל בין תאטרון לקולנוע זה שבתאטרון זה יותר רשמי זה יותר למבוגרים והכי חשוב - זה לא בסינמה..
זאת אומרת שזה לא משודר על מסך.. זה לא שייך לעולם המדיה בוא נגיד ככה.
תיאטרון זה הצגה..
תיאטרון זה שאתה בעצמך ובבשרך עולה על הבמה ומציג דמות כלשהיא ייחד עם עוד שחקנים .
יש המון דרמה בתיאטרון וזה בד"כ מתאים לאנשים קיצוניים בנפשם.
עולם הקולנוע זה עולם של צילומים של במאות של הפקות תאורה המון עבודות של פוטושופ Movie Maker ..
וכאלה.
זאת אומרת שבקולנוע אתה משחק באולפן בשטח.. בעולם כולו.. לא יודע איך להסביר לך נו.. לא בבימה בוא נגיד ככה.
אתה משחק את השחקן אבל אתה משחק אותו בזמנים שונים למשך תקופה ארוכה
]הפקה של סרט לוקחת שנה]
אתה מבין? .. עכשיו.. מצלמים אותך שאתה משחק בקולנוע ומאירים עליך..
אחר כך עורכים אותך במחשב ועושים עליך המון עבודות של ביגוד ואיפור..
תשמע - אפשר לחשוב שקולנוע זה חצי דוגמנות חצי שירה וחצי משחק.
אם אתה באמת רוצה לשדעת אם יש לך כישורי שחקן אתה צריך ללכת ל"בית צבי" .. זה המקום שממנו השחקנים הכי טובים של ישראל בתחום הקולנוע גדלים משם. \
לפרטים על "בית צבי" -
http://www.beit-zvi.com/ [זה לא פורום מתחרה (-. יש לי סיוטים זה בסדר. ]
אנ ייגיד לך מהי דעתי האישית..
אנ יחושב שאתה לא מתאים.
למה?
א. לא סיימת לגדול מבחינה נפשית מספיק טוב.. [ וכך גם אני וכל אחד אחר כאן.. אולי מלבד שלומי מויאל ומשה ]
ב. אתה לא יודע עד כמה זה מתיש.
אנשים שם נופלים כמו חגבים.. זה מקום שלגדול בו אתה צריך להיות סופר מוכשר..
בשביל להיות שחקן אתה צריך מנת רגש שצבורה בתוך ליבך..
אתה צריך להיות חצוף נועז נאהב מתאהב רגזני שמח מאוש וועליז אתה צריך שכל תכונה ותכונה שקיימת עלי אדמות מוקצנת בתוך הנפש שלך במידה עצומה..
אתה צריך להרגיש כלכך חזק.. אתה צריך להשתלט על עצמך.
אתה צריך להיות הכי הכי הכי צבוע בעולם1!.. להיות שחקן זה להיות צבוע
זה לכפות על הרגשות שלך.. לכפפות על מה שאתה מרגיש..
מצלמים אותך ערום לא אכפת לך! .. לא אכפת לך מכלום..
אומרים לך לחייך אתה מחייך כאילו יעל בר זהר ובר רפאלי מוצצות לך...
אומרים לך להתעצבן אתה צריך לדמיין את היטלר רוצח את אמא שלך! ..
אתה צריך לגלות את עצמך.. לגלות אייך אתה משתלט על עצמך... לגלות את הסודות הכי כמוסים של עצמך..
להיות הבנאדם הכי קשוח בעולם והכי רגשן בעולם
להתפרק להתרפס להתאהב..
אני אומר לך את זה כי אני שחקן מטבעי...
אני אומר לך את זה מניסיון בלבד..
אם לא היית שואל מהו ההבדל בין תיאטרון לקולונוע לעולם לא הייתי עונה לך ככה ברצינות..
אני ייגיד לך משהוא..
עולם המשחק לא שייך לילדים.
עולם המשחק אינו שייך לאנשים מבוגרים ואפילו לא לנשים.
עולם המשחק שייך לאנשים משוגעים בלבד.
אתה חייב להיות בנאדם מטורף! אבל הכי שפוי בעולם כדי להיות שחקן.
אנ ייגיד לך מה עברתי לפני שלמדתי את כישורי המשחק
[בדרכים עקלקלות.. ]
אתה יושב עם עוד 15 ילדים בכיתה בצורת ח' עם שולחנות וכלי כתיבה. אתה לא מכיר אף אחד מהם!
והמדריכה מתהלכת ביינכם
בעוד כ5 דק' היא תבחר אחד מכם ..
והיא תגיד לכם לבצע משו. אתה לא יודע מה.. אתה יודע רק שזה קשור ללמד איזשהוא נושא.
פתאום בום!
היא בוחרת בך!
ואומרת " אתה - דרור.. תלמד אותי ואת כל הכיתה מה קורה כשבנאדם מפרכס למוות"..
אתה יודע מה אתה מרגיש באותו רגע..
אתה עומד אתה כבר רועד.. כולך מזיע!.. עומד באמצע הכיתה
"אהה.. מה שקורה.. אהה.. כל מע' העצבים משתוללת ו.. אה.. אני חושב שמה שוקרה.. "
אבל אתה יודע הכל!! אתה יודע ספייץץ מה קורה!@.
אתה יודע טוב טוב שיש 4 תהליכים בפרגכוסים קוראים למחלה מחלת הנפילה - אפילפסיה.
אתה יודע שיש 4 שלבים מתוכם 3 סעיפים ל- Grand Mall .. אבל כל הראש שלך משותק..
וכולם בוהים בך ככה

..
וזה עוד כלום!!
תגיד לי עכשיו אתה חושב שאתה מוכן לשחק ?..
עזוב באמת.. אנ ילא צוחק איתך.. זה לאנשים משוגעים בלבד.
עריכה:
סיום מחזור זה
כלום אבל כלום לעומת העולם האמיתי של המשחק.
תאמין לי.. גם אני הייתי בסיום מחזור ..
חח הייתי א---לוף..
ממש הרגשתי מזה חופשי אפילו אמרתי משפטים שלא היו כתובים בתכנון מעולם חח
ותאמין לי שיחקתי את ההכי מצחיק שאפשר אבל.. תקרא את כל מה שכתבתי למעלה תבין לבד.