סליחה על החפירה וגם אם חסר אותיות או שיש שגיאות או שבכלל לא הבנתם חחחח אני פשוט עייפה
אז ככה אני צריכה לעבור ניתוח
זה לא ניתוח שכ"כ דחוף לעשות אותו עכשיו אבל רצוי.
מצד אחד אני רוצה לעבור אותו עכשיו כי בגיל יותר מאוחר אני כבר יהיה חייבת והניתוח הזה יתן לי הרבה ביטחון.
ומצד שני אני לא רוצה כי אני מפחדת, מתרגשת חח אי אפשר להסביר את זה ועוד לא התחלתי אפילו לעשות בדיקות.
אמא שלי אמרה לי את זה רגע לפני שרציתי שהיא תקבע תור
"אני מודאגת מאוד מי זה שלא תוכלי לשתות תחומר הלבן" (הסבר בהמשך) לא ידעתי את זה, אני ישר אמרתי "אל תיתקשרי עדיין".
אין לי בעיה לעשות בדיקת דם, הבעיה זה הצילום
כי צריך לשתות מין חומר לבן כמו דבק בשביל לצלם תחלק העליון של הגוף
ושאני מריחה, מתרגשת יותר מידי יש תחושה של הקאה וגם לפעמים מקיאה וזה קורה גם שאני מכניסה משהו מגעיל לפה.
זה משפט שאחותי אמרה "את יכולה לצאת לבחוץ ומישהו ירה בך"
חחחח וכמובן שלא אמרתי מילה כי הבנתי שהיא לא הבינה אותי
אני לא מפחדת שיקרה לי משהו, אני מפחדת לעבור תניתוח
זה בערך 4-5 חתכים שאחרי זה יהיו צלקות ואני לא רוצה צלקות בבטן, אני בדיכאון ואף אחד לא יודע בכלל כי אני בנאדם סגור
וזאת בעצם הפעם הראשונה שאני מספרת משהו שעובר עליי.
מקווה שלא אצטער שסיפרתי את זה גם פה.
תחשבו שאתם צריכים לעבור את זה, אתם חסרי ביטחון, בנאדם סגור שלא מספר מה עובר עליו
וגם המצב של ההורים גרוע, לא מסתדרים כבר המון זמן זה משהו שהשפיע עליי ושינה אותי המון.
הייתם עושים את הניתוח למרות שאתם מבולבלים/לא בטוחים?
האשכול בעילום שם כי אני לא רוצה תאשכול הזה אצלי בהיסטוריה
ולא בטוח שאני יחשף תלוי בתגובות אבל בכל זאת בבקשה תגובות רציניות!



ציטוט ההודעה





