[כתבה]ה-Black Kids מחדירים אנרגיה מחודשת לאינדי-פופ ונוחתים עם אלבום שכדאי שתכירו
כששוחרר Partie Traumatic, אלבום הבכורה של Black Kids, נשמתי לרווחה, הם לא עשו לנו מקרה Voxtrot. האי.פי המבטיח של הלהקה מהקיץ הקודם היה רק תקציר של מה שעתיד להגיע מכיוונם. מי שקרא קצת ספויילרים, יכול היה לדעת שהאלבום ינחת באופן חלק ללא שום צפי להתרסקויות. מה כבר יכול לקרות כשברנרד באטלר (הגיטריסט של סוויד) הוא האיש שעמל על ההפקה של האלבום? אחרי שעשה עבודה יפה עם הליברטינז לפני כמה שנים ועם Duffy לא מזמן, אין שום סיבה שיפשל גם עם הילדים האלו.
אלבומי בכורה שצפויים להצליח בעקבות החומרים שקדמו להם, לא תמיד ממשים את החזון. לפני כשנה, למשל, יצא אלבום הבכורה של Voxtrot, נערים טקסנים מוכשרים, שבמהלך שנתיים טרם יציאת אלבומם יצרו סביבם הייפ מטורף בזכות שלושה אי.פים מעולים ששיחררו. כולם היו בטוחים השילוב הזה בין הסמית'ס לבל אנד סבסטיאן, הולך להיות הדבר הבא. בסופו של יום האלבום (שנקרא על שם הלהקה) היה הרבה דברים, ואף אחד מהם לא היה הדבר בא. אצל חובבי אינדי מסוימים הוא אף הפך למילה נרדפת לאכזבה ולמפח נפש.
ואז, באוגוסט של אותה שנה, שכמעט והסתיימה במרירות, הבליחה מג'קסונוויל, פלורידה חבורה בשם Black Kids, תאומים (בן ובת) אפרו-אמריקאים, ועוד שלושה חברים עם פיגמנטים פחות צפופים, שהכירו באחת הכנסיות בעיר (מקום טוב לתפוס בו בחורות, כך נמסר לי). הם שיחררו להורדה חינמית את אי.פי הבכורה שלהם שנקרא Wizard of Ahhhs וזה הפך לשיחת הבלוגים ומבקרי המוזיקה של אותו קיץ, בעיקר הודות ללהיט I'm Not Gonna Teach Your Boyfriend How To Dance With You, שהבעיר את המרצפות של כמה מועדונים שהפוקדים אותם יודעים מה טוב בשבילם.
Partie Traumatic מכיל עשרה שירים, שארבעה מהם הופיעו כבר ב-Wizard of Ahhhs, רק שכאן הם מוגשים בגרסאות מהודקות ומופקות יותר. דמיינו שלקחו את אחת החולצות האהובות עליכם, גיהצו אותה, וחיזקו את הצווארון שלה עם עמילן. אולי זה ירגיש כאילו בקיץ הזה כבר היינו, אבל מלבד להיטם הקודם, שולט באלבום גם I've Underestimated My Charm Again המרגש, שבתור עוד שיר מלהיב שהיה ב-EP, זכה לחיזוק משמעותי בהפקה המחודשת.
מדובר באחד מהרכבי האינדי-פופ האנגרטיים ביותר שהגיעו למדפי הדיסקים בשנה האחרונה, ורק מי ששמיעתו מעט לקויה לא יבחין בכך שרג'י יאנגבלוד, הסולן, נשמע כמו רוברט סמית' מהקיור (אבל קצת יותר שמח) ואפילו נראה כמוהו, רק בשחור. אחותו של רג'י, אלי, מוסיפה ללהקה פן שמזכיר מעט את The B-52's, עם גלגלי הצלה בקולות הרקע כשרג'י מתחיל להמאיס את עצמו קמעה, או בדיאלוגים בתוך השירים, כמו ב-Hit The Heartbreaks, שפותח את האלבום.
בלק קידס מצטרפים לשורה של אמנים שזכו בשנים האחרונות לפרסום בקנה מידה בסדר גודל כזה, שאילו היו מתקיימים לפני עשור, נניח, היו נדרשים מהם הרבה יותר סיבובי הופעות וסוללות יחצנים שדוחפות קדימה. אבל כיום אפשר להסתפק במה שהעלה למעמד של כוכבים את הארקטיק מאנקיז ואת לילי אלן – פרופיל מייספייס, ומאות בלוגרים מפרגנים שיסללו את הדרך לחוזה בחברת תקליטים.
אני יודע שאין לכם כוח לקרוא חח P; שמעתי פעם שיר שלהם היה נחמד
אבל מה אפשר להגיד להם בהצלחה
קרדיט לנענע
ציטוט ההודעה
