בואו נתחיל מזה שלפני כמה חודשים פרסמתי פה אשכול שיש לי כאבי בטן חזקים ואני לא אוכל כלום ואני נראה שחיף כמו אנורקס שוקל 40 ק"ג למטר 64..
בקיצור..הלכנו לרופא ואמרו שצריך לעבור גסטרו וקולונוסקופיה (בדיקת ניתוח בהרדמה מלאה ששם מכניסים צינור עם מצלמה דרך הגרון ופי הטבעת לחלל הבטן ובודקים מה יש שם) אני כמובן שמעתי על זה ואמרתי לא..לא הסכמתי והתחלתי לשחק את עצמי אוכל אבל בכללי הגעתי כבר למשקל של 36 ק"ג וכאבי בטן מטורפים..ופשוט אמרתי לעצמי שאם אני לא עושה את הבדיקה אני ימות בסופו של דבר..
כששקלתי 36 ק"ג הייתי כמעט כל יום חולה, בקושי הולך!
בקיצור..הגענו למיון אחרי סוף סוף שקיבלנו תור לבדיקה .. קיבלנו חומר מרוקן על מנת שהמעיים יהיו נקיים כדי שמכניסים את הצינור עם המצלמה שלא יראו צואה..בקיצור שתיתי שלוק ועמדתי להקיא את הנשמה (וצריך לשתות 2.5 ליטר רק שתדעו), לא הצלחתי לשתות..תמיד הקאתי..הרופאים כמובן לא שמחו והלכנו על הדרך הקשה
2 רופאים תופסים לי תידיים ותרגליים ודחפו לי זונדה דרך האף..כמו האנורקסים פשוט ככה.
תחושה לא נעימה (הרי אף אחד לא ירצה שידחפו לו צינור דרך האף לקיבה) היה תמיד תחושה של הקאות כי זה נוגע בגרון אבל אחרי שנתנו את ה-2 וחצי וליטר של החומר המרוקן דרך האף, ברוך השם הוציאו את הזונדה.
יופי אחרי שהוציאו שילשלתי כל הלילה ורוקנתי את האמא של המעיים והקיבה, יום למחרת 9 בבוקר ניכנסו לחדר ניתוח..ההרדמה מפחידה קצת מודהעשו את הבדיקה והכל ברוך השם עבר בשלום
מצאו אצלי דלקת במעי הדק אחרי שהתעוררתי נתנו לי כדורים של סטרואידים ושלחו אותי לדיאטנית כדי לדעת מה מותר לי לאכול ומה לא..
אז היום ברוך השם הכל בריא ושלם, הכאבים בבטן כמעט פסקו..יש עליה במשקל
ופשוט מושלם
אז תמיד תדעו אנשים שהכל תקופות..יש תקופות רעות ותקופות טובות..הרעות תמיד עוברות ואחריהם הטובות..לא להתייאש ואני אומר את זה מניסיון, בזמנים שהייתי שוקל 30-40 ק"ג לגובה שלי הייתי בדיכאון כל היום, אמרתי לעצמי אני עומד למות לא רוצה לעזור לעצמי ולא כלום, לא אכלתי כל היום פשוט ככה..שלחו אותי לפסיכולוגית והיא עזרה ובגדול..היא נתנה לי את הרצון לאכול ולעשות את הבדיקה הזאת.
מצטער על החפירה..אבל פשוט רציתי לשתף![]()



עשו את הבדיקה והכל ברוך השם עבר בשלום
ציטוט ההודעה











