דיאלוג|התאונה
אנחנו לבד, נוסעים חזרה הביתה מהמסיבה המדהימה שהייתה בפורום.
דניאל: מאמי, תגידי את ממהרת לאן שהוא?
מעיין:לא, למה? אני נוסעת מהר מדי?
דניאל:לא ממש לא... את רק נוסעת 115!
מעיין: טוב טוב אל תצעק. זה לא מהר ככה גם נסעתי בטסט.
דניאל:טוב אז המורה שלך ממש לא יודע ללמד לנהוג... איך הוא נתן לך רשיון?
מעיין:לא הוא נתן לי את הרישון... הפקידה נתנה לי אותו... חחחח...
דניאל:חח... לא מצחיק. טוב תאטי!
מעיין:טוב, טוב...
פתאום משום מקום מפתיאה מכונית מצד ימין... מעיין לא הספיקה להאט מספיק והמכונית
נכנסה בהם ופגעה ישירות במעיין. הם איבדו את הכרתם.
לאחר מספר דקות מתעורר דניאל מבוהל בתוך המכונית המחוצה. הוא רואה את מעיין
מגועלת בדם ומתחיל מנסה להעירה. הוא רואה שהיא לא מתעוררת ונלחץ אף יותר.
הוא מנסה להחלץ מהמכונית אך לשווא. פתאום הוא נזכר, מוציא את הפלאפון מהכיס
ומחייג למכבאי אש. הוא מקיש את הספרות אך הוא רועד.
כאשר מכבי האש הגיעו הם חילצו את מעיין ודניאל. את מעיין שלחו לטיפול נמרץ.
דניאל היה במצב יותר טוב ולא הזדקק לטיפול כל שהוא.
דניאל מזמין מונית ונוסע לאיכילוב לראות מה קורה עם מעיין. הוא מגיע לטיפול הנמרץ
ומחכה שיבואו לספר לו מה שלום מעיין.
האחות באה לבשר לדניאל את הבשורות...
האחות: אתה דניאל?
דניאל: כן, זה אני... מה שלום מעיין?
האחות: אני מציאה שתשב...
דניאל: לא, אני לא רוצה לשבת!! אני רוצה לדעת מה שלום חברה שלי!
האחות: טוב תרגע אני ספר לך...
דניאל: נו!
האחות: טוב אז ככה, הכנסנו את מעיין לניתוח...
דניאל: מסכנה. למה זה קרה דווקא לה?
האחות: כמו שאמרתי הכנסנו אותה ניתוח ו... הניתוח לא הצליח...
דניאל: למה, למה הייתי צריך לתת לה לנהוג אחרי המסיבה הזו ובמיוחד שרק עכשיו היא קיבלה
רישיון??!!
הוא מתחיל בוכה ומשטתח על הריצפה והאחות מנסה לנחמו.
ציטוט ההודעה
