[משהו]משהו שמצאתי באיזה מקום.
*שמעו, אני לא אומר שזה סותר לגמרי את האבולוציה.. אבל עדיין אלו דברים ששווה לחשוב אליהם.
דוגמאות:
1) במקומות שונים בכדור הארץ נתגלו מאובנים שבהם אפשר לראות שרידי צמחים ובעלי חיים. חלק מהשרידים האלה אינם יכולים להיות שרידי צמחים ובעלי חיים ממינים החיים עכשיו על כדור הארץ. זה נותן יסוד למסקנה שהם שרידים מצמחים ובעלי חיים, ממינים, שחיו פעם על כדור הארץ ועכשיו נעלמו. והנה בסלעים ובשכבות האדמה, שהן קדומות יותר (לפי חישוביה של הגיאולוגיה), מופיעים שרידים מיצורים פשוטים יתר מאשר באבנים ושכבות האדמה מאוחרות יותר. זה נותן מקום למסקנה, שמיני הצמחים ובעלי החיים, המופיעים כמאוחרים יותר על פני האדמה התפתחו מהמינים שקדמו להם ושהיו פשוטים יותר.
2) במקומות שונים מצאו גם שרידים של יצורי בינים של מחלקות שונות. כך, למשל, מצאו שריד של בעל חיים, שגופו היה מכוסה בנוצות ושהיו לו כנפיים ומקור, כמו אצל העופות, אבל היו לו שיניים בלסתות וגם זנב ארוך כמו אצל הזוחלים. החוקרים ראו בו את אחד הצאצאים מהאב המשותף של הזוחלים והעופות וקראו לו ארכיאופטריקס - העוף הקדמון.
3) הסוס החי בזמננו הוא בהמה גדולה הולכת על גפיים המסתיימות באצבע אחת. נתגלו עצמות של סוסים קטנים יותר השונים במספר אצבעותיהם מאלה החיים בזמננו: בעלי 4 אצבעות, בעלי 3 אצבעות בכל רגל, ועוד. בשכבות מאוחרות יותר מופיעים כבר שרידי סוסים הדומים לאלה שבזמננו: בעלי אצבע אחת ושתים הצדדיות הן מנוונות. חסידי השערת האבולוציה מסיקים מעובדות אלו את המסקנה שסוסי זמננו התמתחו בהדרגה מה"סוסים" הקדומים הנ"ל.
4) נתגלו שרידי יצורי מעבר בין הקוף לאדם, וזה נחשב להוכחה מיוחדת למוצא המשותף של האדם והקוף.
נבדוק עכשיו את ההוכחות האלו.
1) המאובנים, הם בדרך כלל רק שרידים מחלקיהם המוצקים של היצורים, ובדרך כלל, מוצאים לא את כל חלקיהם המוצקים אלא רק חלק קטן מהם. רק לעתים נדירות נמצא יצור שלם. ברוב המקרים נעשה פה שחזור, ושחזור אינו יותר מהשערה.
2) את המוצא של הסוסים מסיקה תורת האבולוציה רק על סמך שנוי הדרגתי של תכונה אחת בלבד - מספר האצבעות. ובאיזו מידה בלתי מבוססת היא מסקנה כזו מראה פלישמן על-פי הדוגמה הבאה:
אצל האדם הגפים הן בעלות 5 אצבעות, אצל הכלב האגודל מפותח רק מעט, אצל החזיר חסר האגודל לגמרי, והאצבעות השניה והחמישית מפותחות מעט. הרגל של הגמל היא בעלת שתי אצבעות והרגל של הסוס היא בעלת אצבע אחת, ואם נסתפק רק בתכונה האחת הזאת בלבד, במספר האצבעות ההולך ופוחת, ונסיק על סמך העובדות הנ"ל מסקנות על המוצא של בעלי החיים הנ"ל אחד מהשני, עלינו לבא לידי המסקנה שמין הכלב התפתח ממין האדם, מין החזיר - ממין הכלב, מין הגמל - ממין החזיר, ומין הסוס - ממין הגמל. בין ה"סוסים" הקדומים ובין הסוסים של זמננו קיימים הבדלים גדולים לא במספר האצבעות בלבד, אלא גם בתכונות אחרות (מבנה השיניים, מבנה הגולגולת) כך שהפליאונטולוגים המודרניים מחלקים עכשיו את ה"סוסים המאובנים" ל- 3 משפחות, שרק אחת מהן דומה לסוסים בני זמננו, וגם ממנה עוד לא נקבע בביטחון מוצא הסוסים החיים עכשיו.
3) במחקר הפליאונטולוגי על מוצא האדם עומדת - ויכולה לעמוד - רק השאלה: מה הם היצורים שחלקי השלד אשר נשארו מהם (בעיקר נפח קופסת המוח, נוכחות או העדר סנטר, וכדומה) דומים יותר ויותר לחלקים מתאימים של שלד האדם? ועל סמך הדמיון הזה מסיקים את המסקנה, שהיצורים האלה הם "אבות" האדם.
לפי הנחה זו הרוח באדם היא תופעה מאוחרת. הנחה זו נתגלתה, כפי שמביא פורטמן בספרו "על מוצא האדם", כמחוסרת כל יסוד. הנפח של קופסת המוח לבדו אינו מעיד עדיין על "מבנה" המוח ועל סגולותיו הרוחניות של האדם. פלישמן מביא גם לדוגמה את נפח המוח של ארזם (Erasm) מרוטרדם, שהיה קטן מהממוצע של המוח אצל האדם האירופאי. ודווקא בזמן האחרון נתגלו הבדלים גדולים בין האדם והקוף, הבדלים המראים על תהום עמוקה ביניהם, שעליה אין לגשר ע"י הופעת סנטר ותכונות אחרות של השלד. אין אפוא להביט על "שלדי הביניים" בין הקוף ובין האדם כעל שרידי יצורים, שבהם התגשם בהדרגה המעבר מן הקוף אל האדם, מפני שאין לנו כל ידיעות על חיי הרוח של היצורים האלה (מלבד השערות על מכשירים שהם יצרו, מפני שמכשירים כאלה נמצאו בסביבת חלקי שלדיהם), ובלי חיי רוח מינימליים (שפה, דמיון וכדומה) אין עדיין ביצור חי שום סיסמי אדם. אין אפוא כל הוכחה לכך, שהאדם התפתח מחיות, ששלדיהן דומים במעט או בהרבה לשלדי האדם.
מלבד הנימוקים הפרטיים האלה נגד ההוכחות של מוצא הסוסים או האנשים ממינים אחרים, קיימים עוד נימוקים כלליים ועקרוניים השוללים מההוכחות הפליאונטולוגיה להשערת התפתחות המינים את כל כוח ההוכחה שבהן.
נבדוק קודם כל את העובדה שבשכבות קדומות יותר על פני כדור הארץ נמצאים שרידי יצורים חיים פשוטים יותר, ובשכבות מאוחרות יותר נמצאים שרידי יצורים מפותחים יותר, ואחר כך נבדוק את המסקנה שמסיקים חסידי תורת האבולוציה שהיצורים המפותחים יותר התפתחו מהיצורים הפשוטים יותר. לשם בדיקת העובדה הנ"ל נברר קודם, על סמך מה מיחסת הגיאולוגיה שכבה מסוימת לתקופה קדומה יותר מאשר שכבה אחרת, ודרך אגב נברר גם את הבסיס, עליו מסתמכת הגיאולוגיה בקביעת הזמן, שהיא מיחסת לתקופות שונות בהתפתחות כדור הארץ.
א) והנה ביסוד הגיאולוגיה מונחת בדרך כלל ההשערה של קנט-לפלס, אשר לפיה כדור הארץ, כאשר "נקרע" מהשמש, היה במצב של גזים לוהטים בחום גבוה.
ב) בקליפה המוצקה של כדור הארץ אפשר להבדיל 3 סוגים של סלעים:
1) "סלעי יסוד" הנמצאים בהרבה מקומות מתחת לסלעים אחרים - הם נקראים בשם סלעים מגמתיים, מפני שהם דומים למגמה (סלעים במצב נוזל) שעברו למצב מוצק ע"י התקררות.
2) "סלעי משקע", מפני שהם דומים לשכבות הנוצרות עכשיו ע"י משקעים בתחתית הימים, האגמים והנהרות.
3) סלעים משני הסוגים האלה השונים מהסוגים הנ"ל כך, שאפשר להסביר את השנוי הזה ע"י השפעת חום גבוה ולחץ גדול שפעלו עליהן.
אם נקבל את השערת קנט-לפלס על מצב הגז הלוהט שבו היה נמצא כדור הארץ ברגע התהוותו ונוסיף להשערה זו את ההשערה הבאה: במשך כל זמן "ההתפתחות" של כדור הארץ פעלו בו ועליו רק הכוחות הפועלים עכשיו בטבע והידועים לנו:
1) אפשר להביט על סלעי היסוד כעל תוצאה מהתקררות הגזים הלוהטים עד כדי הפיכת חלק מהם לנוזלים והפיכת הנוזלים למוצקים וסלעי היסוד.
2) אפשר להביט על סלעי משקע כעל תוצאה משקיעת חומרים מוצקים (וכבדים ממים), ובתוכם גם שלדי יצורים חיים על תחתית הימים, האגמים והנהרות.
3) אפשר להביט על הסלעים מהסוג השלישי כעל סלעים שנוצרו כמיני הסוגים הקודמים תחת השפעת חום גבוה ולחץ גבוה.
4) בהתאם לכל זה יש להביט על סלעי יסוד כעל הסלעים הקדומים ביותר, על סלעי המשקע - כעל סלעים כמאוחרים יותר, ועל הסלעים מהסוג השלישי כעל סלעים מאוחרים עוד יותר.
אנו רואים איפוא, כי במושג שכבה קדומה יותר (או סלעים קדומים יותר) אין משום קביעת עובדה שהשכבה הנ"ל היא באמת קדומה יותר. התואר "קדומה יותר" ניתן לשכבה מסוימת אך ורק על סמך השערות מסוימות. אבל השערות אינן יכולות לשמש יסוד להוכחה, כי הדבר המשוער מתאים למציאותן ולכן אין בעובדה, שבשכבות הנחשבות על פי השערות אלו לקדומות יותר, נפגשים שלדי יצורים חיים פשוטים יותר משום הוכחה שהיצורים החיים האלה הופיעו על פני כדור הארץ בזמן קדום יותר מאשר בעלי החיים המפותחים, ששרידיהם נמצאים בשכבות שהן, על פי ההשערות הנ"ל, מאוחרות יותר.
בגיאולוגיה מקובל עכשיו עיקרון נוסף לקביעת היחס בגיל השכבות על פני כדור הארץ - הקדומות והמאוחרות יותר - והעיקרון הזה הוא ההשערה על התפתחות המינים. על סמך ההשערה הזאת קובעת הגיאולוגיה את התקופות הבאות:
את התקופה האזואית, שבה אינם נפגשים עדיין שרידי יצורים חיים.
את התקופה הפאליאוזואית, שבה נפגשים שרידי בעלי חיים הפשוטים ביותר.
התקופה המיזוזואית, שבה מופיעים שרידי בעלי החיים המפותחים יותר,
והתקופה הקאינוזואית, שבה מופיעים שרידי בעלי החיים המודרנים. אבל הרי מובן מאליו, כי אין התואר "קדומה" הניתן לשכבה על פני כדור הארץ על סמך תורת האבולוציה יכול לשמש הוכחה לתורה זו עצמה - זה נקרא בתורת ההגיון בשם: circulus vitiosus.
אולם נניח, שיש למונחים "שכבה קדומה יותר" ו"תקופה קדומה יותר" משמעות מוחלטת, משמעות של עובדה, ובהתפתחות כדור הארץ שגם עליה נביט כעל עובדה מוחלטת, הופיעו קודם היצורים החיים הפשוטים יותר, ואחר כך היצורים החיים המפותחים יותר. האם הם יסוד מוצק למסקנה, שבעלי החיים המפותחים יותר התפתחו מבעלי החיים הפשוטים? היסוד ההגיוני היחידי למסקנה זו הוא הכלל: post hoc, ergo propter hoc, דהיינו, מה שמופיע אחרי דבר מה, הוא התוצאה מאשר הופיע לפניו, אבל בתורת ההגיון מקובל הכלל ההפוך: post hoc, non ergo propter noc, היינו, הסיבה שתופעה מסוימת מופיעה, אמנם, לפני התופעה הזאת, אבל אין העובדה, שתופעה אחת הופיעה לפני תופעה אחרת, נותנת יסוד למסקנה שהתופעה הראשונה היא הסיבה לזו שבאה אחריה. אפשר, אמנם, לשער זאת, אבל השערה איננה עדיין הוכחה!
והוא הדין ביחס ליצורי הביניים, שעליהם מביטים חסידי תורת האבולוציה כעל יצורי מעבר ממשפחה למשפחה או ממין למין. העובדה, שהיה קיים יצור, שהיו בו סימנים אחדים של העופות וסימנים אחדים של זוחלים, או יצור, שהיו בו סימנים אחדים של שלד הקוף וסימנים אחדים של שלד האדם, אין בה עדיין משום הוכחה, שהיה אב משותף לעופות ולזוחלים ואב משותף לקוף ולאדם. הרי יתכן שעל יד העופות והזוחלים הנבדלים זה מזה בכל הסימנים היוצרים את ההבדל ביניהם, היו קיימים יצורים, שהיו בהם סימנים אחדים גם מהעופות וגם מהזוחלים, ואותו הדבר יכול היה להיות ביחס לקוף ולאדם.
אין אפוא וגם איננה יכולה להיות בממצאי הפאליונטולוניה שום הוכחה לנכונותה של ההשערה על התפתחות המינים. למען הדיוק עלינו להעיר: בסתירת ההוכחה של משפט מסוים אין עדיין משום סתירת המשפט עצמו, ולכן בסתירת ההוכחות הפאליאנטולוגיות והאחרות לנכונותה של השערת האבולוציה לא סתרנו עדיין את ההשערה עצמה! השתדלנו רק להוכיח, שאין להשערה זו הזכות להיחשב כעובדה שהוכחה ע"י המדע.
נכתב במקור על ידי Li0rz
