[הומור]למה התגרשתי מאשתי
קרדיט לאתר הומור
ולא העתקתי את הדברים שמופיעים בנושא מנושא אחר בפורום
נתחיל!
לפני שבוע חל יום הולדתי ה-36 במקרה גם לא הרגשתי כל כך טוב באותו הבוקר.
ירדתי למטבח לארוחת בוקר, תיארתי לעצמי שאישתי תהיה חמודה ותגיד "עד 120", אבל היא לא אמרה אפילו "בוקר טוב", שלא לדבר על "מזל טוב".
הילדים נכנסו גם הם למטבח,אולם להפתעתי,לא הוציאו אף מילה.
בנסיעה למשרד לא היה לי מצב רוח במיוחד, הרגשתי די מזופת, אך כשנכנסתי למשרד פגשתי את מזכירתי שאמרה, "בוקר טוב בוס, יום הולדת שמח!"
עבדתי במשרד עד הצהרים, כשלפתע שמעתי נקישה בדלת ומזכירתי הציצה ואמרה, "תסתכל איזה יום נפלא בחוץ ולך יש יום הולדת. מה דעתך שנצא לצהריים רק אתה ואני?"
"קדימה", עניתי ללא היסוס ותוך כדי כך חשבתי שזה הדבר היפה ביותר ששמעתי היום.
יצאנו לארוחת צהרים, לא הלכנו למקום הרגיל אלא למסעדה קטנה ונחמדה מחוץ לעיר, שתינו כמה כוסיות מרטיני ונהנו מאוד מהארוחה.
בדרכנו חזרה למשרד אמרה מזכירתי, "האם אנחנו חייבים לחזור למשרד?"
עניתי, "לא בהכרח."
ואז היא אמרה, "מה דעתך שניגש לדירתי ונשתה עוד מרטיני אחד?"
הלכנו לדירתה שתינו משקה נוסף, ואני הצתתי לעצמי סיגריה. בעוד אני מעשן את הסיגריה פנתה אליי בקול מגרה ואמרה, "אני חושבת שאלך לחדר השינה להחליף בגדים למשהו קל יותר ואוורירי."
"בבקשה", אמרתי.
מאחר שלא הבעתי התנגדות, היא נכנסה לחדר השינה ולאחר כעשר דקות היא יצאה משם על עוגת יום הולדת ענקית ואחריה הופיעו שם אישתי והילדים, ששרו, "יום הולדת שמח לך..."
ואני ישבתי על הספה עם גרביים בלבד...
קרדיט לאתר הומור
תהנו
ציטוט ההודעה
