[פריקה] עולם עצוב
בן 17,
פריקה לא כל כך מתאים, יותר כמו סיפור חיי עם תוספת של "למה אתמול ראיתי למה העולם כל כך עצוב", מקווה שתאהבו. הכל פה אמיתי, בלי בולשיט, בלי כלום.
הכל התחיל שנולדתי
אני לא זוכר כל כך את הילדות שלי, אבל הייתי ילד טוב, בלונדיני, עיניים ירוקות, חכם יותר מרוב האנשים. הייתי גם ילד מאוד ספורטיבי, הייתי משתתף בתחרויות ריצה, זריקת כדור, קפיצה לרוחק, קיצור הכל. לא יודע מה קרה, אבל סביבות כיתה ה ככה השמנתי, ממש הרבה, אבל עדיין הייתי הילד ה"חמוד" ותמיד אפשר להגיד הייתי בין המקובלים. מהתקופה הזו אני לא זוכר הרבה, אז אני יעבור לתיכון. הייתי הרבה יותר נמוך מכולם, אולי מטר 50 ככה, שמנמן, אבל עדיין אהבו אותי, היו לי חברים, כבר לא הייתי עם המקובלים, היו לי את החברים שלי שאיתם היה ועדיין יש לי, את השנים הכי טובות בחיים שלי, אבל אני מודה, וקשה להודות בזה, הייתי מין ילד כפות כזה, הייתי זה שמציקים לו בשיעור, אבל לא הייתי פרייר, הייתי מחזיר, אבל תמיד שהחזרתי אישהו מורות באו והתחילו לצעוק עלי, היו פעמים שממש לא רציתי לבוא לבית ספר בגלל זה, אבל באתי, כי עם החברים היה לי כיף.
ומאז השינוי בערך התחיל, בחופש הגדול של כיתה ט'. הגעתי לבית ספר כולם היו נמוכים כאלה, קטנים יותר, ואז דיי הבנתי, זה לא הם זה אני! גבהתי בסביבות ה20 סנטימטר, עכשיו הייתי מטר 70, עדיין שמנמן, אבל עדיף שמנמן גבוה מנמוך. נהפכתי לילד "יפה", אבל אני מודה, עדיין הרביצו לי, ויותר חזק, לא יודע למה, אבל הם היו ערסים ורוסים, ובלי להעליב אני עכשיו שונא את 2 הסוגים האלה של האנשים (תראו עוד בהמשך), וככה היה בערך כל כיתה י', עדיין לא התנשקתי, לא הייתי לי חברה, כלום.
ואז הגיע כיתה י"א, מגדיר אותה כהצלחה, כפי שכולם זוכרים הייתה שביתה, אז לי היה משעמם בשביתה, וכל חברים שלי הלכו לחדר כושר, אז אמרתי למה לא? הלכתי איתם, ומאז הכיף האמיתי התחיל, נהפכתי למכור, התעניינתי (גם פה בפורום) בתזונה, אימונים, הכל. הרזיתי, נהפכתי לשרירי, עם גוף חטוב, מי שהיה מרביץ לי לא ניסה יותר אם כן הוא כבר לא היה צוחק אחרי זה כי היה יורד לו דם, אבל עדיין, לא אהבתי ללכת מכות, הלכתי רק כשהרביצו לי, עדיין לא היה לי גוף ממש חטוב, לא הייתי ממש שרירי כלום, אבל לפחות השתפר, מילד שמנמן נמוך שהיו מרביצים לו הפכתי לילד גבוה יותר, חזק יותר, יפה יותר, ואם זה באה החברה, אף פעם לא האמנתי באהבה, אז לא אהבתי אותה, היה לי כיף איתה אבל בואו נגיד שהיא הייתה זונה רצח, למרות שהיא הייתה אחד הילדות היותר יפות שיש בעיר שלי, נפרדנו. אני זרקתי אותה, שלא תקבלו פה רושם מוטעה.
הגיע החופש הגדול, היה לי יותר קל להקיע בחדר כושר, אז הרזיתי הרבה יותר, ניהיתי ממש חטוב, ניהיה לי גוף ממש יפה. אפשר להגיד שמה שהייתי עושה ביום זה חדר כושר ובערב יציאות. היו תקופות של ימי הולדת, ובואו נגיד שעדיין הייתי רגיל להיות מכוער, אבל בעצם כבר לא הייתי, ההפך. רק שתראו עד כמה: ביום הולדת של חבר, שהוא אידיוט, אז הוא ביית ספר של ערסים, ולכן הוא מכיר מלא ערסים-שרמוטות, 2 בנות, רוסיות, ציון 8, ניסו לגרור אותי לשירותים, "לזיין אותי", תגידו מה שאתם רוצים, לא הלכתי, לא רציתי פעם ראשונה בשירותים ציבוריים.
היו עוד כל מיני סיפורים, אבל אני לא רוצה לסטות מהנושא, כי צריך עדיין להגיע למה שהיה אתמול.
תחילת כיתה י"ב, הגעתי לבית ספר, בואו נגיד ככה כווווולם הסתכלו עלי, המורים אמרו "פשששש", ועכשיו, כל שיכבת ט' וי' דלוקות עלי, מסתכלות עלי כל שניה. אבל הרי, תזכרו שאני רק שנתיים נראה נומארלי+, אני לא יודע לדבר עם בנות, לא יודע לגשת, אני אפס עם בנות קיצור. אבל עדיין, אני שמח במי שאני, לא כל כך מעניין אותי עם יש לי חברה או אין לי, אם אני מזיין או לא. לא כל כך אכפת לי פשוט. אני מודה שאני עמוק בפנים כן רוצה, אבל בואו נגיד שאני יכול גם בלי.
מה שהיה אתמול: ל3 חברים שלי היה יום הולדת (שלושתם פריקים כאלה חחח), באותו מקום. שהגעתי היו מלא רוסים שם, שהסתכלו עלי כאילו הם רוצים להרביץ לי, ממש פחדתי, אז כמו כל בן אדם הגיוני, הלכתי משם לחבורה השניה, כי כל פעם שאני מגיע למסיבה או משהו אני מחפש את הנורמאלים, אלה שבין ה"פריקים" ל"ערסים", אלה שכמוני (רק שאני בכלל לא ערס), 5 דקות אחרי זה ראיתי פתאום משהו שלא ראיתי בחיים שלי (ומכאן הגעתי לכותרת), ראיתי מישהו מוריד למישהו בוקס כל כך חזק, ששמעתי את המכה עד אלי, ואני הייתי 100-200 מטר מהם, ואז כל הרוסים שהיו של עלו על אותו אחד שקיבל את הבוקס, הוא היה על הרצפה, ואנשים קפצו עליו, בעטו לו בפנים, ואז הם עברו לבן אדם השני, ואותו דבר, 30 רוסים פריקים גדולים כאלה על בן אדם אדם? לא נראה לי זה הגיוני. הייתי כל כך שמח שלא באתי עם גופיה, כי אז כנראה זה הייתי אני שמקבל את המכות שם, ואז אחרי שברחו משם בגלל הפחד שהם יבואו אלינו (הלכנו איזה 50 מטר והתישבנו) התברר לי שזה שקיבל מכות זה אחד מהבית ספר שלי, הילד שאמור להיות הכי חזק, ומה שדפוק זה שהוא לא אמר להם כלום, מה שקרה זה שהרוסי בא אלי ואמר לו יש לך פנים מעצבנות ואז נתן לו את הבוקס החזק ממקודם. ואז זה שבא להפריד קיבל גם. שניהם במיון עכשיו בבית חולים. אבל בסדר (בסדר, קיבל מכות רצח, מדמם, אבל הוא יחיה) והשני במצב קשה. אני לא מצליח להבין, למה אנשים הולכים ברחוב ומחפשים ללכת מכות? לא נורמאלי, איך אפשר לתת למישהו מכות כל כך חזקות, לשלוח אותו לאישפוז, רק כי "משעמם" ורצים ללכת מכות. פשוט לא נורמאלי.
עכשיו אני נשבע, ילד בן 12 רוסי יגיע אלי ויגיד לי "לך מפה", כמו ילד גדול אני הולך, בלי לדבר בלי כלום.
זהו, זה בעצם הסיפור שלי, עדיין בתול, אבל לא כל כך מזיז לי. כל אחד והזמן שלו. לא יודע למה כתבתי את כל זה, סתם היה לי משעמם.
מה שלמדתי זה שכל אחד יכול להשתנות, רק תנסו, אבל לא יותר מדי, תמיד תיהיו מי שאתם היים בהתחלה, אל תחפשו חברים, תנו להם למצוא אותכם, תיהיו רק עם מי שכיף לכם, תשקיעו בלימודים! הכל מסתדר בסופו של דבר.
שתיהיה לכם שבת שלום
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי babypower
(סתם סתם)
