[כתבה] Mercenaries 2: World in Flames
Mercenaries היה אחד ממשחקי הפעולה המוצלחים ביותר שיצאו לפלייסטיישן 2 – אך משחק ההמשך שלו הוא אכזבה אחת גדולה. אין לנו שום ספק שהכותר הזה ננטש חודשים ארוכים לפני שיכל היה להיות מוכן באמתאני חייב להודות – גם אני נכנס לפעמים למצב רוח פלצני, ומתחיל לדבר על כך שעולם הגיימינג תקוע במקומו ולא מתקדם כבר שנים. במקרים כאלה, אני תמיד זקוק לאיזו סטירה לפנים כדי שיחזור אלי ההיגיון – ו-Mercenaries 2, משחק הפעולה החדש של אלקטרוניק ארטס לפלייסטיישן 3, לאקס-בוקס 360 ולמחשב האישי, הוא יופי של סטירה.
Mercenaries 2 דומה הרבה, הרבה יותר מידי לקודמו, שיצא בתחילת 2005 לפלייסטיישן 2 ולאקס-בוקס. אז, הוא היה אחד ממשחקי הפעולה הדינמיים (“דמויי GTA”) המוצלחים ביותר שבנמצא, ואפילו זכה ממני לביקורת מחמיאה. אלא שהעולם התקדם, סדרת GTA שברה שיאים חדשים, ומשום מה Mercenaries נותר מאחור. לא בעלילה, לא במשחקיות, אפילו לא בגרפיקה – Mercenaries 2 פשוט לא מצליח לעמוד בסטנדרטים שלהם אנו מצפים כיום ממשחק בז'אנר.
ונצואלה של ימינו היא מקום מסוכן ומוזר. בראשות המדינה עומד לו הנשיא הוגו צ'אווז, אחת הדמויות ההזויות ביותר שאי-פעם זכו לנהל רפובליקת בננות. הוא מאיים על ארה"ב כאילו אין מחר, ובאופן כללי נדמה שהוא מוביל את ארצו בגאווה הישר לעבר מלחמת עולם שלישית – בלי שום סיבה טובה. היוצרים של Mercenaries 2, שבחרו למקם את עלילת המשחק בונצואלה, החליטו משום מה שהמציאות הזו איננה טובה מספיק בכדי להוות רקע מתאים להרפתקה הווירטואלית, והמציאו היסטוריה משל עצמם, אחת הרבה פחות מעניינת מהעולם האמיתי לצערי. מסתבר שבמקום שליט פסיכי וכמעט כל יכול, נתונה ונצואלה בבלגן חביב ומשעשע, בעוד כוחות שונים ומשונים, החל מדיקטטור עשיר (שאותו נפיל משלטונו בכוחות עצמנו כבר במשימה הראשונה) ועד חברת נפט בין-לאומית, נלחמים על השליטה במדינה.
בתוך התסבוכת הזו משתלבים היטב ארגוני צבא פרטיים – שכירי חרב, שמוכנים לבצע כל משימה עבור כל צד שישלם את המחיר. אנחנו משחקים שכיר חרב שכזה, אותו נבחר מבין שלוש דמויות שונות. ההבדלים בין הדמויות מינוריים: יש לנו לוחם קשוח שמתאושש במהירות יחסית מפציעות, עוד לוחם שמצטיין דווקא בסחיבת כמויות תחמושת גדולות, וגם נערה אחת שמסוגלת לרוץ מהר יותר מהגברים. הבחירה בדמות לא משנה באופן מהותי את אופי המשחק, ובוודאי שלא נותנת שום סיבה לחזור להתחלה ולבחור דמות אחרת אם תחליטו משום מה לסיים את ההרפתקה.
מרגע שנכנסים לעולם המשחק, צצות ועולות להן אותן הקונבנציות שאליהן כבר התרגלנו בז'אנר. העולם מלא בכלי רכב ואנשים, שמשייטים להם ברחובות ועשויים לפתוח עליכם באש ללא כל סיבה נראית לעין. על פני מפה קטנה המופיעה בפינת המסך יסומנו להן משימות שונות שאותן תוכלו לקחת על עצמכם בכל רגע. אם לא בא לכם להתחייב, אפשר גם להתרוצץ ברחבי המפה ללא כל סיבה של ממש, להרוג, להרוס ולשדוד. מה רע?
ובכן, הבעיה המרכזית של Mercenaries 2 היא שבזמן שהמשחק אכן מאפשר לכם לעשות את כל העולה על רוחכם – נדמה שהושקעו מאמצים מינימליים להפליא לדאוג לכך שבאמת יהיה כיף לשהות בעולם המשחק הזה. המראה שיתגלה לעיניכם רוב הזמן הוא של ערים חסרות נשמה, תוצאה בלתי נמנעת של עיצוב מחופף ומנוע גרפי מיושן, שלמען האמת מזכיר יותר משחק פלייסטיישן 2 מאשר כותר שפותח עבור קונסולות הדור הנוכחי.
היריבים שבהם תתקלו עשויים להשתייך לפלגים שונים ומשונים, מארגוני גרילה קיקיוניים ועד צבאות מסודרים – אך כולם טיפשים באותה המידה. הם יבהו בכם בתדהמה בשעה שאתם פוסעים לעברם בנון-שלנטיות, עד לטווח שממנו תוכלו לחטוף מהם את כלי הנשק ולחבוט בראשם.
באותה הקלות תוכלו גם להשתלט על טנקים (שיירו בכם שעות מבלי לפגוע), לחטוף מסוקי קרב, ולהשלים כמעט כל משימה בלי לחשוב בכלל על מה שאתם עושים. למה כמעט? משום שחלק מהמשימות מתוכננות כל כך גרוע, שתשקיעו זמן רב בניסיון להבין מה בדיוק ציפו המפתחים שתעשו. כל רגע שתעבירו בקמפיין העיקרי ישכנע אתכם של-Mercenaries 2 חסרים עוד כמה חודשים טובים של פיתוח, בייחוד בכל הנוגע לעיצוב השלבים והמשימות והדאגה לפרטים הקטנים.
האם אין ב-Mercenaries 2 אף תכונה שעשויה לייחד אותו משאר משחקי הפעולה? טוב, יש אחת, שאומנם אינה בלעדית לחלוטין, אך עדיין עשויה להיחשב כחדשנית. אם אחד מחבריכם מחובר לרשת בזמן שאתם משחקים, הוא יכול לקפוץ לתוך המשחק שלכם ולהצטרף להרפתקה בקלות. המשימות המשעממות נעשות מעט יותר משעשעות כשאפשר לעשות שטויות ביחד עם חברים, ולא להתעלל לבדכם באינטליגנציה המלאכותית הבלתי קיימת. מה גם שקוד הרשת מוצלח למדי, והמשחק נותר חלק ונטול הפסקות וקטיעות בלתי צפויות גם כאשר משחקים און-ליין.
אלא שגם כאן, לא נעשתה המלאכה עד תומה, ובמשימות המוקדשות לנהיגה – ויש לא מעט כאלה – שחקן אחד יזכה לנהוג במכונית (מן הסתם, זה שיגיע אליה ראשון), בעוד השני יוכל, לכל היותר, לשבת לצידו ברכב ולהביט בנוף הכעור שניבט מהחלון. בכלל, לא נעשה כל מאמץ להתאים את החוויה לשני שחקנים במקום אחד, וכך הופך האקשן, שאיננו מאתגר במיוחד גם לשחקן יחיד, לבדיחה של ממש. בכוחות משותפים, אתם וחבריכם צפויים להפוך לכוח בלתי פגיע, צונמי אדיר של הרס ומוות, הנאבק רק בחשק הבלתי נשלט לעבור למשחק קצת פחות משעמם.
אילו היה Mercenaries 2 מגיע לחנויות לפני שנתיים או שלוש, היינו אומרים כי הוא מהווה שדרוג מינורי – אך סביר, ביחס לקודמו. ב-2008, כאשר הוא מונח על המדף לצידו של GTA IV, המשחק הזה פשוט לא עומד במבחן. אני לא מצליח לחשוב אפילו על סיבה אחת טובה לקנות אותו, אלא אם אתם ממש משתגעים משעמום, ומוכנים להסתפק באקשן מטופש וחסר מחשבה לחלוטין. גם אז, עדיף שתסתפקו בהשכרה.
יתרונות
עולם פתוח, בו תוכלו להסתובב ללא הפרעה שעות על גבי שעות...
חסרונות
...אבל מה, בעצם, יש לכם לחפש שם?
משימות משעממות וחסרות ייחוד, לעתים אפילו "שבורות" טכנית – ואי אפשר להשלים אותן בלי לאתר את הבאג שעומד בדרככם
גרפיקה מיושנת וחסרת פירוט
אויבים טיפשים מאוד, תמימים מאוד, או שניהם גם יחד
יש מצב משחק לשני שחקנים – אבל לא נעשו התאמות בכדי להפוך אותו למעניין באמת
Gamer//
ציטוט ההודעה
