[ביקורת] FaceBreaker
משחק האיגרוף החדש של אלקטרוניק ארטס איננו סימולטור רציני, כי אם חוויה פרועה ומטורפת במיוחד. האווירה נהדרת – אך האם הקרבות עצמם עומדים בדרישות?לאחר שהשתלטו לחלוטין על ז'אנר סימולציית האיגרוף עם סדרת Fight Night, הניחו אנשי אלקטרוניק ארטס את הכוונת על האיגרוף ה"ארקיידי" – סגנון קשה להגדרה, העומד על התפר שבין איגרוף ובין משחק מכות. בימים עברו היו המשחקים האלה פופולריים להפליא, אך בשנים האחרונות כנראה שמאסו בהם הגיימרים וחברות הפיתוח, ומאז ימי Ready 2 Rumble לא ראינו להיט אמיתי בז'אנר הזה.
אלקטרוניק ארטס נכנסה אם כן לזירה נטולת מתחרים – וממבט ראשון נדמה שלא נחסך כל מאמץ בדרך לכבוש את ליבינו. FaceBreaker, שפותח עבור כל קונסולות הדור הנוכחי, מתהדר במראה וסגנון מטורפים לחלוטין. דרך גרפיקה תלת-מימדית עשירה ומרהיבה, נזכה להכיר דמויות כמו "מולוטוב" הרוסי, "סטיב" מתאגרף הנינג'ה השמנמן, "בריק" הענק בעל מוח של ילדה בת שש, וטיקי ה... קוף הרצחני.
אם הדמויות המוזרות שאנשי EA עיצבו עבורכם לא יספיקו, הרי שאפשר לעצב דמויות משלכם באמצעות עורך משוכלל, או להוריד מהרשת דמויות שיצרו שחקנים אחרים – בסגנון Spore – וכך ליהנות ממגוון רחב ואיכותי של בדיחות מהלכות.
האווירה הזו רחוקה שנות אור מהרצינות התהומית שמאפיינת את סדרת Fight Night, ומזמינה אתכם להשתולל – אך מרגע שהקרב התחיל, תוך דקות ספורות תבינו שיש כאן בעיה. ממשק השליטה מורכב משלוש פעולות בסיסיות: מתקפות "קלות", מתקפות "כבדות" והגנה. מתקפות קלות הן אפשרות מהירה מאוד, אך הן נחסמות לחלוטין על ידי הגנה – שאינה אפקטיבית נגד מתקפות כבדות. מצד שני, המתקפות הכבדות איטיות במידת מה, וקל יחסית להתחמק מהן ולהעניש את היריב במתקפה קלה, וחוזר חלילה.
זה נשמע סביר לגמרי על הנייר, אך במציאות נוטים רוב הקרבות להפוך לאנדרלמוסיה מוחלטת של החלפת מהלומות, "בזכות" קצב המשחק המהיר. כבר שנים לא שיחקתי ב-Button Masher ("מועך כפתורים") כל כך מוצהר. ענייני חשיבה וטקטיקה הם בזבוז זמן ב-FaceBreaker: עדיף פשוט להתפרע על השלט בקצב גובר והולך ולקוות לטוב.
אותה תקווה תעלם ברגע שבו תגיעו לקרב השני או השלישי במצב המשחק המרכזי לשחקן יחיד. האינטליגנציה המלאכותית של FaceBreaker, גם ברמת הקושי הנמוכה ביותר, מתסכלת מעבר ליכולתו של הגיימר הממוצע. בזמן שאתם תתקשו להבין מה בדיוק קורה על המסך, ירביכם הממוחשבים ישתלטו לחלוטין על הקרב, ולעיתים אף יביסו אתכם במהלומה אחת ניצחת כבר בתחילתו – מהלך מסובך במיוחד שאם תצליחו ליישם בעצמכם, מגיעה לכם מדליה אולימפית.
קרבות האון-ליין נגד שחקנים אנושיים עם רעיון מוצלח יותר, אך המשחקיות הרדודה תקשה עליכם למצוא מתחרים ברשת, וליהנות מהקרבות הבודדים שאליהם תצליחו להיכנס. FaceBreaker יצא בארה"ב לפני כחודש, ונדמה שבזמן הזה כשל לחלוטין מלאתר קהל יעד שבאמת יאהב אותו. חובבי האיגרוף לא ממש יראו את הקשר בינו ובין ספורט הדמים החביב עליהם. אוהבי משחקי המכות, לעומתם, כבר התרגלו למשחקיות הרבה יותר מעודנת ומתוחכמת, אפילו בסדרות הפחות נחשבות.
כל זה, כמובן, חבל מאוד, מאחר ו-FaceBreaker נהנה מביצוע טכני מרהיב ואווירה מצוינת. אם יחליטו בכירי אלקטרוניק ארטס שלא להיכנע אחרי הניסיון הכושל הזה ולהמשיך הלאה לכותר נוסף בסגנון, הרי שהבסיס הטכנולוגי שהוקם כאן יחסוך לצוות הפיתוח הרבה מאוד שעות עבודה – שעות שיוכלו להשקיע במשחקיות מלוטשת יותר ומהנה באמת. בינתיים, לא נותר לי אלא להמליץ לכם שלא תתפתו לתמונות היפות. נחכה כולנו בסבלנות למשחק ההמשך.
יתרונות
גרפיקה תלת-מימדית מרשימה (לפחות בגרסאות הפלייסטיישן 3 והאקס-בוקס 360)
אווירה מטורפת ונהדרת
אפשר להוריד דמויות נוספות מהרשת – כולל דמויות ששחקנים אחרים יצרו עבורכם
חסרונות
אין טקטיקה, אין חשיבה, אין היגיון – הקרבות כולם הם אתגר מעיכת כפתורים מטופש
האינטליגנציה המלאכותית הרצחנית תביס אתכם ללא רחמים. עד הקרב השלישי כבר תהיו מוכנים להעיף את המשחק מהחלון
הציון הסופי: 60
Gamer//
ציטוט ההודעה
