סיקור :

לאחר תקופת פיתוח ארוכה, הושלם אור להשבוע משחק התפקידים השאפתני The Elder Scrolls: Morrowind, של Bethesda, והוא יגיע לחנויות בתחילת מאי. המשחק האחרון בסדרה, Daggerfall, יצא אי שם ב- 1996, ולמרות שמאז יצאו עוד שני משחקים באותו עולם, Redguard ו- Battlespire, אף אחד מהם לא היווה המשך ישיר לסדרה, ולא ניסה לממש את החזון שמאחוריה: עולם הפנטזיה הגדול, המפורט, והעשיר ביותר שנוצר אי פעם למשחק תפקידים לשחקן יחיד, הפתוח לחקירה ולחוויה ללא מגבלות מלאכותיות, וללא כפיית מסלול או סגנון משחק על ידי המפתחים. יש דבר כזה, גדול מדי חזון שאפתני ביותר, אם לא קיצוני, ובהתאם, היתרונות של המשחקים הקודמים - Arena (יצא 1993) ו- Daggerfall - היו הרבה פעמים גם החסרונות שלהם. שני המשחקים היו עצומים בגודלם: גם עשר שנים של משחק רצוף לא היו מספיקות בשביל לחקור כל עיר, טירה ומבוך בהם; אבל מאותה סיבה, הרבה מהמקומות נראו דומים, כמעט זהים זה לזה. אלפי דמויות אכלסו את עולם המשחק, ועם כולן אפשר היה לשוחח; אבל 95 אחוז מהשיחות הסתכמו בחילופי דברים טריוויאליים כמו "איזה שמועות הגיעו לאוזניך?": "שום דבר מעניין" ו"איך אני מגיע לחנות הנשק?": "הנה, סימנתי לך את מיקומה על המפה". מספר המשימות הצדדיות שהיית יכול לקבל על עצמך היה גדול מספור. כל מסדר, אציל או מקדש היה זקוק לטובה או שלוש, ואם רצית לקדם את מעמדך באחד מהארגונים המקצועיים הרבים הפזורים בארץ, כמו גילדות גנבים, מסדרי מתנקשים, כנסיות או מעגלי קוסמים, היית צריך להוכיח את עצמך במגוון אינסופי אפשרי של משימות. אבל מה עוזר מספר המשימות, כאשר כמעט כולן התחלקו בין שני סוגים: בלדרות (קח חפץ X מעיר Y והעבר אותו לעיר Z, כאשר לעיתים רחוקות בלבד קורה משהו מעניין בדרך), וציד מבוכים פשוט (כנס למבוך/מערה/בור/חורבה/מגדל X, מצא את חפץ Y או הרוג את מפלצת Z). להיות איש זאב התכונה הטובה ביותר של המשחקים, במיוחד של Daggerfall, שהיווה שיפור משמעותי על קודמו, הייתה מערכת פיתוח הדמויות. אוסף גדול של תכונות (טובות ורעות) וכישורים אפשרו לשחקן לעצב מגוון ענק של דמויות, כולל אקזוטיקה כמו איש זאב וערפד. המשחק איפשר לדמות להצטרף למספר גדול של ארגונים, להתקדם בשורותיהם ולקבל את הבונוסים הנובעים ממעמד גבוה, להיעשות בעליו של סוס או סוס ועגלה (הרבה לפני הפרד של Dungeon Siege) ואפילו לקנות בתים. שני מנגנונים גמישים ביותר אפשרו, אם היה לך מספיק כסף וכוח, ליצור אלפים רבים של קסמים ופריטי ציוד נבדלים. לא בגלל העלילה, הנדירה כמו אוסף של נעצים שפוזר מעל מדבר סהרה, ולא בגלל המבוכים שחקרת, שבאחד בלבד מהם היה אפשר לתעות שעות על גבי שעות בלי להגיע לשום מקום מעניין במיוחד, אלא בזכות ההנאה שבצפיה בדמות שלך גדלה ומתפתחת לאיטה בכל מיני כיוונים, הרבה אנשים התמכרו למשחקי Elder Scrolls. המשעשע בכל העניין הוא, שבשורה התחתונה, למרות ש- Arena ו-Daggerfall פנו לקהל אחר לחלוטין, וניסו, לכאורה, לקחת את ז'אנר התפקידים לשיאים חדשים של מורכבות וריאליזם, הם בסופו של דבר הצליחו בגלל אותן סיבות בסיסיות שאחראיות להצלחה של סדרת דיאבלו הפשטנית: מספר לא מוגבל של מפות חצי-אקראיות לחקור, להילחם בהן, לאסוף ציוד הולך ומתחזק, ולשפר במהלכן כמעט בלי הגבלה את הגיבור.

תמונות :







הורדה :
megaupload
http://www.megaupload.com/?d=3T1W6GDG
http://www.megaupload.com/?d=RTPH4NM4

תהנו !