[כתבה]כלכלה שלפני הטלטלה
השירותרום זכה להפקה ערוץ שתיימית
השירותרום כבר לא בקונצנזוס, ובכל זאת, בערוץ אחד הרימו הפקה שמזכירה הפקות שערוץ שתיים יכול היה להרים בתקופה שזה היה עוד רלוונטי. גם שם נזקקו לבדיחות על האח הגדול, כדי להרים את המורל ואת הרייטינג
השירותרום, ערוץ 1 ו-24
"היו זמנים ש-" הוא המשפט שמתבקש לפתח לכדי ערימת קיטורים נוסטלגית בערב שבו משודר עוד שירותרום. היו זמנים שבהם העם עצר את נשימתו וספר את המיליונים שמצטברים בקופה. היו זמנים שבהם כל סיפור על ילד ממשפחה קשת יום שתרם 10 פעמים ח"י שקלים ממתנת בר המצווה שלו, הכל למען החיילים, ריגש עד דמעות מדינה שלמה. היו זמנים שבהם שיר השירותרום, שחובר במיוחד כל שנה עבור אחד מ"מיטב אמני ישראל", זינק אוטומטית לצמרות המצעדים. ואפשר לחשוב על עוד כמה היו זמנימים.
האמת, לא בטוח שהיו זמנים כאלה. אבל נעים כאילו-להיזכר. ונעים לשקוע בדכדוכון קיומי על כך שאירוע התרמה שאמור להימצא עמוק בתוך הקונצנזוס נדחק לצמד ערוצים דלי רייטינג. השירותרום, כנראה, כבר אינו בקונצנזוס. כלומר, הוא ודאי נמצא בקונצנזוס הרעיוני, אך לא במעשי.
רוצה לומר (אני לא באמת משתמש בביטוי הזה. זו רק מחווה לרוני דניאל, לרגל השירותרום והמלחמה העזתית המתקרבת): אם ייערך סקר, כל הסיכויים שמשהו כמו 95 אחוז מהנשאלים יהללו את המפעל, יישבעו בסבתם שתרמו במשרד-ואז יזפזפו לחיקו המהביל של ערוץ 2, שם משודר במק?ביל אירוע המיחזור של המיחזור של שאריות "האח הגדול".
בואו נשים את הדברים על שתי כפות המאזניים: בצד אחד קצין, עולה חדש, שקיבל צל"ש על שחילץ מתוך טנק בוער חייל שמותו כמעט נקבע בשטח והציל את חייו, ועכשיו הוא מבקש: תרמו לי ולחברים שלי איזה חדר כושר צנוע, איזו טלוויזיה משומשת למועדון-ומצד שני תיעוד מצמרר של המלכה האם הבובלילית, כשהיא צופה בסלון ביתה במעללי בעלה ובתה, גועה בצחוק מהסוג שמשתף אותנו בעל כורחנו עם ההיסטוריה הדנטלית של בעליו, ומתפעלת מהחוכמות שלהם.
כן, לגמרי ברור לאיזו צד הכף נוטה. ברור גם למארגני יום ההתרמה, ולכן הוכנסו לפיו של עודד מנשה, מנחה המשדר, כמה הלצות קרשיות על האח, הבובלילים והפרידמנים (מה שלדעתי קיבע סופית את מעמדו של הדיון הזה כלגמרי לגמרי לא קול).
ערוץ 1 דווקא הרים אירוע ערוץ 2 שתיימי למדי. עם קליפ מצמרר בהומור הגרדום הבלתי מודע שלו שבו נראו מקלעים, תותחים וטנקים שקצב הקליעים והפגזים שלהם הותאם לקצב שיר, עם קהל של גולנצ' יקים מתלהבים ומריעים ועם מיטב מחלטרי ישראל, ממנשה עצמו, ועד לבעז שרעבי ומרגול הכוכב נולדית. העניין הוא שערוץ 2 כבר לא נמצא במקום שבו מרימים אירועים ערוץ שתיימיים.
הכל הוזח פאזה אחת הצדה, אולי שתיים. ערוץ 2 נמצא במקום שבו כבר אין אפילו מראית עין של ערכים (גם לא כאלה שפעם גרמו בחילה לאניני טעם), ומנסים לייצר כסף מהשאריות של הזבל של המיחזור של שלשום. במפתיע, זה מפנה לערוץ 1 את המקום שבו עורכים אירועי התרמה מלאי זקיפות קומה, ומייצרים כסף מציונות.
נכון לשעת הצפייה שלי, גרף השירותרום כ-11.5 מיליון שקל, הרבה יותר ממה שהעבירו המסמסים בגמר "האח הגדול". זה עשוי לרמוז שעם קצת התמדה, ועם מסה מספיק גדולה של צופים שיצטרפו לגל המיאוס הטרנדי, הערוץ הציבורי עשוי להיות המרוויח הסודי של "האח הגדול" ובניו.
מאיר היה שם
המרוץ לראשות הממשלה, ערוץ 1
הרצת מועמדים פיקטיביים במהלך מערכת בחירות כדי לומר משהו על הרדידות והשטחיות של הפוליטיקה היא טריק משומש למדי. מאיר אריאל, למשל, עשה את זה לפני יותר מ-20 שנה. אלעד סטפנסקי בחר לייסד גרסה משלו לאותו עסק. התוצאה לא ברורה.
סטפנסקי לא באמת מנסה להצחיק,
גם לא לחקור ברצינות אמיתית מה מריץ פולטיקאים. לעתים הוא נוגע בעדינות בשאלות מהותיות: איזה נושאים נותרים מחוץ לקמפיינים, איך התדמית גוברת על המצע. אבל זה עדין מדי, חבוי וחלוש מדי. בינתיים, הקמפיינים של הפוליטיקאים האמיתיים הם פרודיה טובה יותר.
http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/829/335.html
ציטוט ההודעה
