העליתי לכם אותו בבלעדיות באיכות הגבוהה ביותר שיש ברשת. ותנו לי לגלות לכם משהו, גירסת הריטייל הנפוצה ברשת הגלובלית לא הצליחה משום מה להדליף את האלבום הזה כשכל רצועה היא בעלת איכות מקסימלית. אז תאמינו לי, תורידו ותבינו על מה אני מדבר. קניה ווסט הוציא אלבום אולפן רביעי. תאמינו לי שממשפט כל כך יבש, צרכני מוזיקה רבים ברחבי הגלובוס מזילים ריר. ולמה? כי אדון ווסט הוא אמן שנדיר למצוא בתעשיית המוזיקה האמריקאית. האמירה, ההפקה המוזיקלית העתידנית שתמיד מקדימה את זמנה, אלבומי הקונספט שלו וכמובן היכולות שלו לנצח על הכל ביד רמה – מובילים אותו להצלחה שכוללת להיטי טופ-10 במצעד הבילבורד האמריקאי וברחבי העולם, פרסי גראמי ואין ספור תארים ופרסים. גם מבקרי המוזיקה הקשוחים ביותר מפרגנים לו. כל כך הרבה טוב שאמן מקבל, עלול לגרום לכך שיעלה לו השתן לראש, לא? אז במקרה של קניה כידוע, צניעות היא מילה שלא קיימת בלקסיקון, והדבר כבר ממזמן הפך לבדיחה בתעשייה. הוא בוכה ברגעים שהוא לא זוכה בפרס, מבקר וקוטל אמנים אחרים ובעיקר שומר על פאסון מרוחק ומתוחכם. בקיצור – אמן מכל הלב והנשמה. התוצאה ניכרת בפועל. "אייט-או-אייטס אנד הארטברייקרס" ("מכונות תופים ושוברי לבבות") הוא עוד אלבום מעולה לאוסף של ווסט. מבקר מוזיקה מוערך אחד פעם כתב שלמפיקים המוזיקליים של היום יש את היכולת לקחת לידיים מגוון סגנונות מוזיקליים ולעשות את הלא יאמן וליצור רצועות מרשימות שמשלבות רב-גוניות לאורכן. וזה מה שקורה באלבום של ווסט. אורבן פוגש אלקטרוניקה. התופים והחגיגה האפריקאית פוגשים את מכונת התופים הממוחשבת. האלבום נפתח ברצועה "סיי יו וויל", באורך של 6 דקות. ביט אלקטרוני עם תחושת פס ייצור עתידני משתלבים עם הווקאל האלקטרוני-שחור שאימץ לעצמו קניה באלבום הזה. יש ברצועה הזאת משהו שמזכיר מאוד הרכבי אלקטרוניקה כמו אולריך שחאונסס ("מדוזה") הגרמני. הרצועה הבאה לאחר מכן, "וולקאם טו הארטברייקר" היא רצועה קצבית-אפלה עם ביטים כבדים וקלידי פסנתר ממוחשבים. הסאונד מצויין וקניה, כמו בכל שאר שירי האלבום מעביר סיפור מעניין ששווה להאזין לו. השיא כמובן מגיע ב"הארטלס" ("חסרת לב") עם הסאונד המדהים שמשלב אלקטורניקה, טכנו ואפריקה וביצוע מרשים של קניה. גם "אמאזינג" עם יאנג ג'יי-זי היא רצועה מרשימה שהשדרוג שהיא מקבלת מיאנג ג'יי-זי נהדר. אם ב"הארטלס" קיבלנו נגיעות של אפריקה, אז סערה אפריקאית מטורפת מגיחה ב"לאב לאקדאון", הרצועה החמישית. שיר שבנוי בצורה פשוט מושלמת, ומשלב מקצבים שונים של ביטים ותופים אפריקאים. "פרנואיד" היא רצועה קצבית שמזכירה את רצועות העבר של קניה. סוג של "אמריקן בוי" בגרסת המועדונים. מפתיע לטובה. "רובוקאפ" עם האווירה העתידנית ("שוטר רובוטי") היא רצועה מלודית יותר שמשלבת באסים כבדים. גם כן מצליחה לספק רגעי הנאה. "סטריט לייטס" היא אחת מהרצועות הקליטות באלבום. הטקסט אופטימי, על יציאה מהרחוב לעבר מטרה. "באד ניוז" מצליחה להפתיע אותי גם כן. מדובר ברצועה עם טקסט כואב שבו קניה זועק "אני מחכה לחדשות הרעות" וביצוע שיש בו תחושה של בלוז וסול עם האלקטרוניקה האורבנית שמאפיינת את כל האלבום. ברצועה הבאה, "סי יו אין מיי נייטמרס", שבה מתארח ליל וויין, כמו שאתם יכולים לשער, רמת האלקטרוניקה-הווקאלית גבוהה פי 2. ליל וויין רק מוסיף לאווירה הכואבת-מיוסרת של השיר. קניה מתעלה על עצמו ושומר על הרמוניה אפילו ברצועה העשירית. ברצועה החותמת את האלבום, "קולדסט וינטר", שהיא הקצרה ביותר באלבום (2:45) קניה נפרד מחבר יקר, בחורף אחד קר וזכור. גם פה האווירה האפריקאית מגיחה לה ועושה רק טוב. בתום האלבום, מצורפת הופעה של קניה באורך של מעל 8 דקות, למי שעדיין צמא לעוד מהגאון המוזיקלי הזה. כפי שניתן להבחין מהביקורת שלי, התרשמתי לחלוטין מהאלבום הזה. קניה ממשיך להצטיין. אני מקווה שהפעם הוא יזכה בעוד כמה פרסים נוספים, שינפחו לו עוד יותר את האגו. כנראה שזה המתכון להצלחה
Iconic הביקורת נכתבה בידי
: רשימת השירים
01. Say You Will
02. Welcome To Heartbreak (Ft. Kid Cudi)
03. Heartless
04. Amazing (Ft. Young Jeezy)
05. Love Lockdown
06. Paranoid (Ft. Mr. Hudson)
07. RoboCop
08. Street Lights
09. Bad News
10. See You In My Knightmares (Ft. Lil Wayne)
11. Coldest Winter
12. Pinocchio Story (Freestyle Live From Singapore) (Bonus)
מי שרוצה את ההורדה יודעמה לאגיד!!











