[כתבה] יוסי מתראיין מוסף "סופשבוע" של מעריב
יוסי בובליל בראיון מיוחד למוסף "סופשבוע של מעריב"
בימים האחרונים מצא יוסי בובליל את עצמו במרכזה של תנועת מחאה עממית. מאות המעריצים שניגשים אליו ברחוב או שולחים לו הודעות בסלולרי, משוכנעים ללא פקפוק שהניצחון ב"האח הגדול" נגזל ממנו רק בגלל שהטלוויזיה האשכנזית לא תיתן לבחור כמוהו צ'ק של מיליון שקל.
הם נשבעים שהמשחק היה מכור מראש, טוענים שקווי הטלפון בתשע הדקות האחרונות של ההצבעה היו תפוסים, מציעים לו לפנות לערכאות. בובליל שומע את הקולות, אבל שומר על איפוק. כרגע הוא לא מעוניין לגלם את המקופח שתכף יפרוץ בגללו מרי אזרחי. מתאים לו ללחוץ ידיים, לנשק תינוקות, לטבול באהבה שמומטרת עליו מכל עבר-ולהסביר שהכל בא מאלוהים.
"מנסים להביא אותי למצב כזה ואני לא משתף פעולה עם אלה שאומרים שהיה שקר. לא רוצה שזה יבוא ממני", הוא אומר, מודע כהרגלו לכל מילה שיוצאת מהפה הפעיל שלו. "הרבה אנשים כעסו מכיוון שלא זכיתי. כואב להם. אומרים לי ככה וככה, הם אשכנזים ואתה ספרדי.
"אבל בעיניי זה לא קטע של אשכנזים וספרדים. רק אנשים שלא מכירים אומרים את זה. אני יודע שהיו הימורים שרצו ששפרה תנצח. היה איזה בנק הימורים שהרים 300 אלף קולות במכה אחת. יעצו לי,'אולי תגיש תביעה נגד ערוץ 2 שאמרו שיש עוד תשע דקות להצביע ונחסמו הטלפונים, שעשו הטעיה לקהל'. אומרים שזה מקרה ברור של הונאת הציבור, אבל אין לי כוח לזה" (בקשת אומרים שמערכת הטלפונים פעלה כיאות).
גם אין לו סיבה אמיתית לעשות מהומות. עם כל המחוות העממיות, חידודי הלשון היצירתיים והטפיחות הקולניות על הבטן, יוסי בובליל הוא בחור מחושב והרבה פחות אימפולסיבי ממה שנדמה. במשרדים של אלעד קופרמן, המפיק של "האח הגדול", נערמות בימים האחרונים שפע של הצעות עם פוטנציאל רווחי-מפרויקט מגורים על שמו ועד תוכנית אירוח.
תוך שנה עשוי בובליל להחזיר לעצמו את מיליון השקלים שהפסיד בערב הגמר ואולי אפילו להכפיל אותם. לא פלא שנוח לו להתרווח על הספה האפורה במשרדים של קופרמן, ולצפות בגייסות העממיים שתובעים את עלבונו בעודו טוען שהעלבון הזה בכלל לא קיים.
"אני אומר לאנשים, תעשו מה שאתם מרגישים. מי אני שאגיד לכם מה לעשות. כל בן אדם עושה את מה שבנפש שלו. לא מעניין אותי, לא רוצה להיכנס לא למשפטים ולא לכתבות. אני רוצה את השקט שלי. האהבה הזאת שאנשים מעבירים אליי שווה לי הרבה כסף. תאמין לי, הרבה כסף".
אנשים במשפחה שלך אמרו שהם כועסים על ערוץ 2.
"יש כעס נפשי. העוצמה של הרגש של האנשים היא גדולה. אצלי אין כעס. יש כאב עמוק. אם הייתי זוכה היו אומרים,'מגיע לו, לא מגיע לו' ונגמר הסיפור. פה, עוצמת הכאב של החוסר זכייה הקפיצה את המניות שלי ב-50 אחוז בלי להרגיש. בגלל שלא זכיתי, נכנסתי לנשמה של כולם".
אל תטעו. יוסי בובליל לא התרכך. לפעמים, כשהוא מדבר על שותפיו לתוכנית, הוא נשמע כאילו התחרות על המיליון עדיין נמשכת. אבל הוא שוקל מילים, נזהר לא למקם את הדיירים בתוך איזה הקשר מגזרי. ליאון? שפוט של שפרה בלי קשר לעובדה שהוא הומו. רנין? צבועה ודו פרצופית ללא קשר לעובדה שהיא ערבייה. איתי? בחור טוב, אבל מה-זה פרידמן. ושפרה? לא הגיע לה לזכות, אבל לא בגלל שהיא אשכנזייה.
שלא יבוא לי בחלום
ביום ראשון, בטקס הדלקת נרות בבניין קשת, היה בובליל הנציג היחיד של משתתפי התוכנית. אחרי שנשפכו מחמאות על כל המעורבים בהפקה, הדורבן שקולע בזמן התבקש להגיד כמה מילים. מהאולם צעקו לו, 'חרוז, חרוז', ובובליל לא אכזב.
"אם שפרה היתה הסופגנייה, אני הייתי השמש בחנוכייה", אמר ברוב חן, ידידותי לסביבה כמו חתול שבלע לביבה. חצי שעה קודם לכן הוא לא הצליח לחלץ מעצמו אפילו אמירה סימפטית אחת על היריבה המרה.
"לא ראיתי אותה כמתחרה חזקה, ראיתי אותה כאדם צבוע", מבהיר בובליל את עמדתו כלפי הזוכה. "כל ההתנהגות שלה זה צביעות, צחוק מזויף על הילד הקטנה שעשתה ממנו בלרינה, ליאון, מזיזה אותו איך שבא לה. כל מילה שהוא אמר היא היתה צוחקת את הצחוק המזויף שלה. צוחקת עליו כדי שירגיש טוב או שיתחתל אליה. וכשהיה בא אלינו הייתי אומר: 'מה ליאון, קיבלת פס? שחררה אותך?'. אם לא הייתי במשחק לא הייתי נשאר שותק
מול דבר כזה. אבל פה אמרתי, הרי כל מה שהיא עושה אנשים גם רואים. אז מצדי שתמשיך לעשות ככה".
מאוחר יותר, בתוכנית הסיכום שהחזירה את הדיירים אל הבית, נצפו בובליל ובתו במפגן תוקפנות חריג מול ליאון, ההומו הצעיר מרעננה. אפילו ארז טל נתפס לא מוכן מול היחס העולב שהפגינו כלפיו, וכמה מבקרי טלוויזיה טענו שמדובר באכזריות פשוטה מול יריב חלש. בובליל הודף את הביקורת.
"לא התנפלנו על ליאון. בווילה חיבבתי אותו כמו הבן שלי ונתתי לו טיפים, וכשיצאתי בחוץ והבנתי שהוא היה מזויף כלפיי, העמיד אותי להדחה, זה כאב לי. ברגע שהוא נכנס, מהעצבים אמרתי לו 'שלום שלום ושלא יבוא לי בחלום'. אבל לא קיללתי אותו ולא אמרתי לו מילים לא יפות.
"הוא היה רגיל לחום שלי ופתאום אני מדבר אליו ככה. גם הבת שלי היתה כמו אמא שלו. הוא כמו גנב שחושב שכל ניידת רודפת אחריו. נכנס לבאסה והרגיש אנרגיות שליליות".
כואב לך שמכולם דווקא שפרה ניצחה אותך?
"היא אפילו לא שיחקה. מה, אדם שסורג כל היום צריך להרוויח מיליון שקל? תראה לי מישהו אחר שיתפור במתפרה ימים על ימים, הוא לא יקבל רבע. כל הזמן היא סורגת, סבתא יאכנע, נכנסה לי לעץ כדי שהמצלמות יראו אותה. אולי היתה כמו דיילת. אתה יודע, דיילות מחייכות גם כשהן לא צריכות".
בתוכנית הגמר, כשנשארתם רק שניכם, שפת הגוף שלך שידרה הסתייגות, כמעט דחייה. "כמה ימים קודם, ביום חמישי, היתה שיחה בינינו והיא אמרה, 'יוסי, אתה לא מכיר אותי. כשתצא בחוץ תראה שאף פעם לא פגעתי בך'. ירד לי הלב. אמרתי לעצמי, עד כדי כך היתה מלחמה ביני לבינה, וכל הזמן הזה היא לא עושה לי שום דבר רע. מעכשיו לא אלך נגדה.
"מתי נכנסתי לכעס? כשראיתי בזמן השידור את הסרט, שבו היא אמרה, 'הרעים ניצחו'. רק יום קודם היא אמרה שאף פעם לא לכלכה עליי, והנה לכלוך. המשפט הזה הדליק אותי". למרות שבובליל מתעקש שמדובר במקרה שגרתי של אנטיפתיה אישית, היריבות בינו ובין שפרה קורנפלד - איש-איש והרמון המעריצים שלו - חצתה כמעט מיד את גבולות התוכנית והתקבעה בשיח הציבורי כמלחמה ארכיטיפית בין שני כוחות מנוגדים.
הכתבה המלאה במוסף "סופשבוע" של מעריב
קרדיט לNRG
ציטוט ההודעה
