[שיר] מנותק...
זהו היה לילה שפשוט התנתקתי ,
הרגשתי כל כך מרוחק שכאבתי ,
הם לא הרגישו שבעצם לא הייתי ,
ידעתי שעמוק בפנים פשוט ברחתי ,
אני מציץ בתוכי ומטביע את יגוני ,
מנסה לברוח למקום שכרגע דמיוני ,
הוא רחוק מימני וזה לפעמים צובט ,
צביטה אל מקום שאני שוב מתחרט ,
המודעות חיה בי ואני צריך להשלים ,
חיסרון שכזה מילא אותי פעם מבפנים ,
הוא כבר לא נמצא וזה כל כך חסר ,
מציאות מצערת ואני מייחל להתעורר ,
מים מציפים בי בארות של געגועים ,
הם גועשים שם בתוכי ולא מרגיעים ,
כבר לא ממלאים בי מקומות חסרים ,
מטביעים להם תקוות במים שחורים ,
אני לא יודע כמה אוכל עוד להמשיך ,
זה מחלחל בי בצאת הלילה המחשיך ,
אין יום שאני לא תוהה ושוב שואל ,
האם זה שווה את כל הכאב והסבל ?!
האם זה נשמר בבטן מסיבה מסוימת ?!
האם לא די לקריעה הבלתי נסבלת !?
יש גבול עד כמה אני מסוגל לספוג ,
כואב לי ומצפוני לא מפסיק לדאוג ,
אולי לשאר זה נשמע כמו עוד תקליט ,
חסר משמעות בעולם ללא כל תכלית ,
בשבילי זה עוד כוכב במפת השמיים ,
עוד טיפה במדבר מרוחק ללא מים ,
ואולי זה 4 הקירות בחדר שסוגרים ,
אולי הם מקשיבים לתפילות שבפנים ,
מבינים לליבי כי כרגע אין מי שיבין ,
רואים בי מה שאף אחד לא מבחין ,
אולי באמת השלמתי עם השיברון ,
הלכתי רחוק בשביל למצוא הגיון ,
אני עוצר לי לרגע עמוק במחשבתי ,
אני כאן וכנראה שעוד לא חזרתי ,
לא חזרתי ואולי לעולם לא יחזור ,
נשארתי שם ושום דבר לא יעזור ,
אני אומנם פיזית כאן ונפשי לא ,
ליבי שייך למקום אחר והוא בשלו ,
מקום שהוא פשוט עולם ומלואו...
מעשה בעולם "קטן" שנקרא בית , בית קטן בצפון...
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי eladi16
