סיקור | Funky DL - The Jazz That Was Forgotten
קצת רקע -
הוא התחיל להתעניין במוזיקה בשנת 1985 , ובגיל 8 אהב מאוד מוזיקת ראגיי
הוא גדל בלונדון , ואחיו הגדול תמיד לקח דיסקים מדוד שלהם וכה בעצם פאנקי די אל גילה את הראפ ואהב במיוחד סטוריטלינגס.
מה שהכי השפיע עליו ובעצם גרם לו לרצות להיות גם ראפר הם הג'ונגל ברוטרס דה לה סול וATCQ
בגיל 13 הוא התחיל לעשות ביטים
אחר כך הוא התחיל להופיע בתיכון ולכתוב לחברים שלו
בשנת 93 הוא וחברים הקימו הרכב בשם "12 Ston"
אחרי שהוא עזב את ההרכב הוא עבר לעשות אלבומים לבד , זה האלבום הכי חדש שלו. (הראשון שלו מ1998 אם אני לא טועה).
החלטתי לעשות סיקור שונה ממה שאני רגיל לעשות תגידו איך אתם מעדיפים את הסיקורים לפעם הבאה
טוב אז זה בין האלבומים הראשונים ששמעתי בשנת 08 וזה ממש פתח אצלי כאילו ז'אנר חדש - ג'אז ראפ (ברור שלפני זה שמעתי את קומון וכאלה אבל זה ממש עשה לי תטוויסט הזה במוח)
אני לא מסקר על האלבום הזה בגלל שיש בו משהו גאוני מבחינת ליריקה אלא משו גאוני מבחינת מבנה האלבום.
הג'אז שנשכח , ופאנקי די אל בא להחזיר אותו וזה בדיוק מה שהוא עשה , לפחות בשבילי.
יש הרבה מאוד סקיטים באלבום ("סקיט" לפני כל שיר האמת) אבל הם לא סקיטים רגילים וזה מה שעושה אותו ממש טוב אני אפרט על זה עכשיו -
כל סקיט באלבום הזה הוא ביט , סימפול מקטע ג'אז במשך 10 שניות לא יותר.
אבל בכל שיר שבא אחרי הסקיט של אותו ביט מסויים , התוו \ קלי נגינה הספציפי שהיה בסקיט הופך לתוו הכי דומיננטי בשיר שאחר כך
פעם אחת יש לך רק חצוצרה בביט , פעם רק פסנתרים וכו' (כמובן שיש עוד אבל זה הדומיננטי)
אלבום רגוע ומריגע סך הכל שכיף לשמוע אותו ברקע מתנגן , פשוט עושה נעים על האוזן
אם תירצו עוד פירוט על האלבום אז פשוט -
תשמעו אותו!
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי SaYGoDBaY
