היא הביטה בצג המסך של הפלאפון, אור חזק יצא מתוכו.
היא ישבה שם, חצי שעה, פחות או יותר, בספסל החום, במרכז הפארק החשוך.
החושך ירד.
והיא המשיכה לחכות, יושבת, תוהה.
תוהה איפה הוא.
צמד המילים "שיחה נכנסת" נראו על צג המסך הבוהק.
בצד השני היה בחור, שהציג את עצמו כאח של הבחור שחיכתה לו.
הוא דיבר במהירות, לא מפספס שום מילה.
היא הקשיבה, לא אומרת מילה, יושבת שם, ונדהמת.
נדהמת לגלות על הבחור שחיכתה לו.
נדהמת לגלות שהוא נפגע.
חלק בתוכה נשבר, נקודות האור הקטנות והיחידות שהיו בליבה נעלמו.
פניה נפלו.
היא הודתה לבחור מהצד השני של הפלאפון וניתקה.
בפנים רטובות היא רצה, לא מסתכלת.
לא מסתכלת על האורות הבוהקים שהגיעו מהצד השני של הכביש.
לא מקשיבה לצפירה של המכונית.
המכונית שחיסלה אותה.