[פרסום] אריק אלפר מהישרדות עוזר להציל חיים.
אריק מהישרדות:
בזכות השכנוע שלי הצלתי אנשים
חוץ מהתקופה שהיה על האי, ד"ר אריק אלפר תמיד מסתובב עם כרטיס אדי.
"כשאני בא למשפחה שקרוב שלה נפטר ומדבר איתם על האפשרות שיסכימו להשתלה,
זה אחד הרגעים הכי קשים בעבודה הרפואית שלי.
כי איך אני יכול לבקש ממשפחה לתרום כשלי בארנק אין כרטיס כזה?
אני תמיד שולף קודם כל את הכרטיס שלי"
החתימה
"על כרטיס אדי חתמתי מזמן, לפני 10 שנים לפחות".
ההתלבטות
"לא הייתה לי כל התלבטות, באמת, לרגע לא.
הבנתי כמה זה חשוב ומייד חתמתי.
וגם אמרתי לכל מי שאני מכיר לעשות כמוני".
הגורם
"לא היה טריגר או אירוע מכונן.
הנושא דיבר אלי מהרגע הראשון ומאז אני לא זז בלי הכרטיס,
חוץ מהתקופה שהייתי על האי".
"מה יותר מספק מהידיעה שהפכת עיוור לרואה?" (צילום: דנה קופל)
האם עבודתך כרופא חושפת אותך יותר לחשיבות של התרומה?
"מאז ומעולם ידעתי שזה חשוב. כרופא, גיליתי עד כמה זה מציל חיים.
בבית החולים הנושא הוא מאד חשוב.
כשאני בא למשפחה שקרוב שלה נפטר ומדבר איתם על האפשרות שיסכימו להשתלה,
זה אחד הרגעים הכי קשים בעבודה הרפואית שלי.
כי איך אני יכול לבקש ממשפחה לתרום כשלי בארנק אין כרטיס כזה?
אני תמיד שולף קודם כל את הכרטיס שלי"
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
"כן. המודעות הגדולה שיש היום בבתי החולים מאוד עוזרת.
אני זוכר שביום הראשון באיכלוב עשו לנו הרצאות על השתלה.
והפעם הראשונה שמשפחה הסכימה לתרום היתה בשבילי אחד מרגעי השיא.
באותו יום באה אלי מתאמת ההשתלות של בית החולים ואמרה לי 'תודה'.
האם היה מקרה שהשאיר בך את חותמו?
"עכשיו אני מתמחה בבית חולים לילדים דנה.
קודם לכן הייתי באיכילוב, ושם, כשמישהו נפטר,
הגעתי למשפחה וגם אם הדבר היחיד לתרומה היה קרנית הייתי יושב ומדבר עם בני המשפחה עד כמה זה חשוב.
הייתי נשאר שעות נוספות אחרי תורנות כדי לוודא שהם יסכימו לתרום.
"אני זוכר מקרה שהיה כשהייתי סטאז'ר באיכילוב.
באותו יום פגשתי משפחה שחיכתה להשתלת כבד.
החולה היה בן 60 וחיכה לכך בכיליון עיניים. ראיתי את הכאב שלו.
בסוף התורנות, פגשתי משפחה נוספת שאביה נפטר וניסיתי להסביר להם את חשיבות התרומה.
כשדיברתי איתם חשבתי על אותו חולה שראיתי בבוקר.
הכאב שלו עוד היה חרוט אצלי, והמשפחה שאיתה דיברתי הסכימה לתרום.
היו גם מקרים שבהם לא הצלחתי לשכנע,
כמו אותו מקרה שאני זוכר עד היום של ילדה בת שנה שנפטרה בטיפול נמרץ והתאימה להשתלה.
אבל לא הצלחתי לשכנע את הוריה,
ויצאתי עם תחושת כישלון נוראית".
חותמים עכשיו:
לחתימה על כרטיס אדי מקוון - לחצו כאן
כולנו שווים
"הייתי בסיטואציה הזו עשרות פעמים ומעולם לא נתקלתי במשפחה שבחרה לסייג את התרומה.
אני כמובן לא הייתי מסייג את התרומה שלי.
המשפט השכיח הוא ש'זה מה שהנפטר היה רוצה וככה ממשיכים את חייו'.
אתה מבקש מבני משפחה שיסכימו, הם אומרים 'כן',
ויום אחרי זה העיתונות והתקשורת מלאה בכתבות על מי קיבל ומי זכה בחיים בזכות ההשתלה.
וזה נותi סיפוק אדיר.
הבנתי שבזכות השכנוע שלי הצלתי מספר אנשים.
התרומה והדת
"כאדם דתי לשעבר אני לא מצליח לראות סתירה בין השתלת איברים ובין דת.
בעיני זה עולה לחלוטין בקנה אחד עם רוח המשך החיים של הדת היהודית, עם קדושת החיים".
מילה לספקנים
"אני לא חושב שיש פה שום מקום להתלבטות.
אף אחד לא רוצה להזדקק להשתלה ונוח להגיד 'לי זה לא יקרה' ולהיפגש עם זה רק דרך הטלוויזיה והעיתון.
כמי שנפגש יום יום עם הדברים האלה אני מקווה שהפרויקט הזה של ynet יעלה את המודעות עד כמה הדבר הזה חשוב.
מה יכול להיות יותר מספק מזה? בדרך כלל מדברים על תרומות של כבד וריאות או כליות ושומעים על נסיעות לחו"ל.
אבל הכי טריוויאלי זו תרומת קרנית.
כמעט כל אדם שנפטר יכול לתרום את הקרנית שלו, אפילו אדם בן 90.
ומה יכול להיות יותר מספק מהידיעה שהפכת עיוור לרואה?".
קרדיט ל-ynet
ציטוט ההודעה
