[ביקורת]Killzone 2|PS3
ביקורת - Killzone 2
קונסולה: PS3
ההמתנה הארוכה השתלמה: Killzone 2 הוא אחד ממשחקי הפעולה הטובים ביותר של השנים האחרונות. אם חיפשתם אקשן טקטי ומאתגר – הגעתם למקום הנכון
Killzone 2 רחוק מלהיות מקורי או פורץ דרך. משחק הפעולה החדש של סוני, שמגיע אלינו לאחר כמעט ארבע שנות פיתוח, נשען בכבדות על הכללים המקובלים בז'אנר ועושה מעט מאוד בכדי לקדם אותם למחוזות חדשים. אם במהלך השנים האחרונות כבר נמאס לכם להתרוצץ בשדות הקרב שטופי הטסטוסטרון, יורים ויורים בכל מה שזז, כנראה שזה לא המשחק עבורכם.
לעומת זאת, אם טרם נמאס לכם מאקשן אקסטרימי המהול במעט מאוד רגש, ועד כה הבטתם בקנאה על שחקני האקס-בוקס 360 ו-Gears of War – ובכן, Killzone 2 הוא בדיוק המשחק שחיכיתם לו. כאמור, הוא לא מחדש כלום, אך הוא מצליח לעשות את כל מה שעשו לפניו בגדול יותר, רועש יותר, מאתגר ומרשים יותר. לצד Resistance 2, שכבר ניצב על מדפי החנויות מזה מספר חודשים, נדמה שקונסולת הפלייסטיישן 3 סוף-סוף מוכנה להחזיר מלחמה למיקרוסופט, ואין לה יותר שום סיבה להתבייש בקטלוג משחקי היריות הבלעדיים שלה.
מנסים לתפוס את הקיסר
killzone 2 ממשיך את קו העלילה שאותו ייסד הכותר הראשון בסדרה ב-2004, אך אם לא שיחקתם בו (ובצדק גמור – מאחר והיה בינוני להפליא), אין לכם מה לדאוג, המשחק יכניס אתכם לעניינים בזריזות. זירת ההתרחשות של כמעט כל השלבים היא הכוכב "הלגאן", בו התיישבו כמה מיליוני בני-אדם שהחליטו לנטוש את הברית הבין-כוכבית של מושבות החלל השונות, והקימו לעצמם מעין ספארטה מודרנית, קהילה פשיסטית שבה האלימות, הדם והניצחון הם הדברים החשובים ביותר. ב-Killzone המקורי, הפכו איומיהם למציאות בניסיון כיבוש של אחת ממושבות הברית הבין-כוכבית. הניסיון נכשל, אך לא לפני שההלגאנים נמלטו בחזרה לכוכב שלהם עם ראש נפץ גרעיני.
בראש הפירמידה של הטירוף ההלגאני עומד הקיסר סקולאר ויזארי, ומשימתכם היא ללכוד אותו ובכך לבלום את מכונת המלחמה שבראשה הוא עומד. ויזארי, מצידו, דווקא די בטוח שכל הפלישה הזו לכוכב שלו היא רעיון מצוין – כך יוכל להשיג בקלות מאחד הגנרלים הבכירים של צבא האויב את קוד ההפעלה לפצצת האטום שברשותו.
סרטון:
http://www.youtube.com/watch?v=ihMmb06oF-U
אל כל הבלגאן הזה נכנסת חוליית לוחמי הקומנדו "אלפא", ארבעה חברים שכבר עברו הכל ביחד, וכיבוש של כוכב עוין לא מפחיד אותם במיוחד. תפקידכם בכוח הוא הסגן תומס "סוו" סווצ'אנקו, המתמחה במיני תחומים של הרס והרג. הדיאלוגים בינו ובין חבריו לחוליה הם עיקר פס הקול של המשחק, ואלו אינם מצונזרים לרגע, כך שאל תתפלאו לשמוע קללות וביטויים גסים להפליא שבדרך כלל לא מגיעים למשחקי הוידאו שאתם מכירים.
מצד שני, העלילה של Killzone 2 היא בדיוק מה שאתם יכולים לצפות מארבעה בריונים שנוחתים על כוכב מגעיל: הרבה אלימות, קללות ויצרים, מעט מאוד אמירה מעבר ל-"לא כדאי לכם להתעסק איתי!". במהלך ההרפתקה, שתמשך כעשר שעות, תתקלו בלא מעט תפניות עלילתיות שונות ומשונות, אך מוקד העניין הוא תמיד האקשן, וזה, כאמור, משובח ככל שהוא יכול להיות.
קרבות טקטיים מאתגרים
כבר בשלב הראשון של Killzone 2, תגלו שהסתערות בלתי מתכוננת על האויב משמעה מוות בטוח. הקרבות ב-Killzone הם עניין איטי ומחושב, וגם ברמת הקושי הנמוכה ביותר המשחק דורש מכם להיות זהירים. לחיצת כפתור אחת מאפשרת לכם לתפוס מחסה מאחורי כל קיר, ארגז או גדר, ולהציץ מהמסתור לכמה שניות בכדי לפגוע ביריביכם ושוב להתחבא.
בכל רגע נתון תוכלו לשאת איתכם רק כלי נשק אחד (תיאורטית יש לכם גם אקדח קטן – אך זה מתגלה כצעצוע חסר שימוש ברוב הקרבות), מתוך מבחר מגוון למדי ולרוב אמין וריאליסטי של רובי סער, משגרי טילים ורימונים, מכונות ירייה כבדות וגם נשק מדויק יותר לצלפים. בדרך כלל לא תחסר לכם תחמושת, אך לא תמיד היא תתאים לנשק שבו התכוונתם להשתמש – כך שאלתור הוא בהחלט חלק מהאקשן. גם רימוני הרסס זוכים לכבוד, ובדומה ל-Call of Duty, כדאי מאוד שתשימו לב אם מישהו זרק עליכם אחד כזה, שכן פיצוץ מפתיע מתחת לרגליכם עשוי לסיים את הקרב מוקדם משתכננתם.
אל תחשבו לרגע שאם מצאתם לעצמכם עמדה מוצלחת כל שנותר הוא לטבוח בהלגאנים זה אחר זה: הם יודעים להסתתר לא פחות טוב מכם, וינצלו את היתרון המספרי האדיר בכדי לאגף אתכם מכיוונים בלתי צפויים, תוך שהם מנחיתים עליכם כמות אדירה של אש אפקטיבית. ברגעים הטובים ביותר של Killzone 2, תמצאו את עצמכם בתוך קרבות ענקיים בהשתתפות מאות לוחמים, מתרוצצים בין מסתור למסתור, מתחמקים מירי והפגזות, מנסים לכבוש יעד כזה או אחר בדרך נס ומקווים שהחיילים שלצדכם יבינו מה אתם מנסים לעשות וירוצו איתכם מפעם לפעם. למרבה האירוניה, נדמה לי שהשלבים הללו הרבה יותר קרובים למלחמה אמיתית מרוב הקרבות במשחקים שמתיימרים לשחזר את המציאות – ולא פנטזיה בדיונית ואלימה.
קרבות הירי הענקיים הם אם כן ה"בשר" של Killzone 2, וקצת מאכזב לגלות שההתרחשויות מסביבם הרבה פחות מוצלחות. כש-Killzone 2 מנסה לעמת אותנו עם יריב אחד, "קרב בוס" טיפוסי, הוא מתנקז לחוויה מאוד טכנית ופשוטה שמוטב היה לוותר עליה. כך גם כאשר מנסה המשחק לגוון את האקשן ומעניק לנו שליטה בטנק, רובוט ענקי, או תותח נ"מ. בכל המקרים הללו הופכת המשחקיות לרדודה ומטופשת, ואחרי כמה דקות כבר תתפללו שהקטע הזה ייגמר ותוכלו לחזור לשטח ולצלוף בהלגאנים בכוחות עצמכם. למרבה המזל, צוות הפיתוח כנראה הבין היכן המשחק מצטיין, והאקשן ייקטע לעתים רחוקות בלבד לטובת קטעי המעבר המיותרים הללו.
כמו כל משחק פעולה שמכבד את עצמו בימים אלה, Killzone 2 לא מוותר על מצב און-ליין. משימות משותפות (Co-Op) לא תמצאו כאן – וחבל – אך קרבות המולטיפלייר נפרסים על שמונה מפות וחמישה מצבי משחק שונים. מובן מאליו שמשחקי Deathmatch או Capture the Flag הם כרגע הנפוצים ביותר בשרתים, אך להערכתי עם הזמן יצברו פופלריות גם האתגרים הייחודיים יותר, ביניהם כיבוש קבוצתי של בסיסי אויב, ומצב "חיסולים" שבו בכל פעם מסומן שחקן אחר לחיסול, וכל האחרים מנסים להרוג אותו מהר ככל האפשר.
בקרבות מרובי-משתתפים אין מערכת תפיסת מחסות, והאקשן הופך מהיר ומטורף. עד 32 שחקנים יכולים להשתתף בקרב בו-זמנית, וככל שתהרגו יותר יריבים – כך תזכו לשדרג את דמותכם, ולרכוש עבורה עוד יכולות מיוחדות, ולהתאים אותה לסגנון המשחק שלכם. אם לא בא לכם להלחם מול יריבים אנושיים, אפשר גם לגייס לקרב בוטים ממוחשבים שיעשו עבודה לא רעה בכלל.
בשביל זה קניתם פלייסטיישן 3
האקשן המשובח של Killzone 2 היה הופך אותו ללהיט גם אילולא היה נראה מדהים, אך בסוני לא ויתרו על ההשקעה בפרטים הטכניים והמנוע הגרפי של המשחק מתמודד בלי בעיות עם כל משחק אחר בז'אנר. לא ספירת הפוליגונים היא שהופכת אותו למרשים, כי אם העיצוב האמנותי שגורם לסביבות המשחק הבדיוניות להיראות ריאליסטיות ואמינות.
הדמויות מפורטות מאוד, וכך גם אנימציות הפגיעה באויב שמעניקות פידבק פיזי ברור וסדיסטי לפעולותיכם. הפלייסטיישן 3 מתמודדת עם העומס בצורה מכובדת, והאקשן מאט לעתים רחוקות בלבד. זמני הטעינה קצרים למדי, מפתיע בהתחשב בכך ש-Killzone, בניגוד לרוב משחקי הפלייסטיישן החדשים, אינו דורש התקנה מראש על הכונן הקשיח של הקונסולה.
Killzone 2 מצטיין במכניקה הפשוטה, בבסיס שהופך משחק פעולה לממכר ומרתק. הוא מפצה על חוסר המקוריות בביצוע מושלם ומעורר השראה לדברים שכבר ראינו במקומות אחרים – אבל אף פעם לא ברמה כה גבוהה, בתכנון כה מהודק ומרשים. בשביל משחקים כאלה קניתם את הפלייסטיישן 3 שלכם. אם אתם חובבי אקשן, אל תרשו לעצמכם לפספס.
יתרונות
קרבות ירי מאתגרים ומהנים, שידרשו מכם סבלנות ותכנון טקטי. "לרוץ ולירות" – לא כאן
אינטליגנציה מלאכותית משובחת הופכת כל עימות לקרב עצבים מותח
גרפיקה מצוינת
מבחר מצבי משחק מרובי-משתתפים, בהשתתפות עד 32 שחקנים בו-זמנית
חסרונות
אין משימות משותפות (Co-Op) – וחבל
העלילה היא לא ממש יצירה ספרותית מרתקת
שלבי הבוסים וקטעי הנהיגה בכלי רכב אינם מוצלחים כמו קרבות הירי הבסיסיים, ובהחלט אפשר היה לוותר עליהם
ציון סופי : 9.2
*קרדיט לאתר גיימר
ציטוט ההודעה
