שברתי את מיתוס האני שלי לימים אחרים ,
התחלתי את השינוי החד עוד עמוק מבפנים ,
עשיתי זאת בחשש וידיעה שזה לא מציאותי ,
זה לא מתאים לאופי ולדרך שבה הורגלתי ,
האינטואיציות שלי סוטרות על פניי בחוזקה ,
השלתי את עצמי עם רגש שיצא לו משליטה ,
הרגשתי בהתחלה שזאת עוד טעות גדולה ,
ידעתי אבל סירבתי להשלים עם הלב הנחצה ,
יכולתי להישבע שזה פושט הרגיש לי לא אמיתי ,
זה הריח יותר מידי טוב בשבילי ואף דמיוני ,
ועכשיו כשהמציאות הקרה נזרקת לי ישר בפנים ,
ידעתי שזאת עוד אשליה, עוד חלום ללא פנים ,
תחושת האכזבה מכאיבה לי ברגע לה נחשפתי ,
נחשפתי לאמת המרה, אותה מזה זמן הדחקתי ,
לא רציתי שיעירו אותי מהחלום בו כבר נרדמתי ,
לא רציתי שהתחושה הזו תעזוב עוד לפני שנפרדתי ,
הייתי נעול מזה הרבה זמן לימים בטוחים יותר ,
לא נפתחתי לימים בהם הרגש מזה זמן עליי שומר ,
החשש לפתוח שוב היסטוריה של אכזבות הכה בי שוב ,
לצד הדמעות הזולגות מעצמן ושאריות רגש המדממות מייאוש ,
פתחתי את תיבת הרגשות, הוספתי עוד אשליה ארוזה בסיפור עצוב...



ציטוט ההודעה
