את הכתיבה שלי התחלתי בגלל האכזבה,
העובדה שאין לי שום סיכוי בעולם של אהבה,
הרי צריך להיות מושלם, ולגדול כמו דוגמן,
אבל אני לא כזה, אבל הייתי נאמן,
ומיומן מרוב כל האכזבות הניכזבות,
המפלות שרק חיזקו אותי מכל העזיבות,
אז נכון הייתי בחדר בוכה לי שם בסתר,
ונכון ששאלו אמרתי שהכל בסדר,
איזה שקר,ממציא לעצמי כל הזמן דברים,
הלב כבר לא פועם, הרי הוא כבר מת לו מפנים,
והאהבה שהיתה לי בעבר, שומר אותה בלב,
המחשבות גורמות לי להרגיש ואז להיות בודד,
אז כרגיל שוב עם עצמי, כל הזמן רק מתמודד,
ואנשים מוצאים ת'דלת, ורואים אותי בוכה,
אז כל הזמן חושב, מה אעשה אם אשאר לבד,
ואז משום מקום מוצא עצמי עם עיפרון ביד,
כותב תרגשות, ולא מסתיר ממכם דבר,
כל מה שאני רשמתי, אותי מזמן שבר,
ועבר, בשבילי זה הגורל הניבחר,
אלוהים החליט, זה הדרך בה לי הוא בחר,
וניסיתי הכל, את הדרך לסלול,
וניסיתי הכל, וזה חזר לאתמול,
ולא ביקשתי לסבול, ולא ביקשתי רק ליפול,
רק ביקשתי מאלוהים, בבקשה לי תעזור,
עזרת להרבה, אז אל תישכח אותי,
אז בחרתי דרך אחרת, ועכשיו אנ'לבדי,
והיום שאני חושב על זה, האם זה היה שווה,
החיים שלי גמורים, תילחמו אתם בהווה.
טוב, תגובות - מה לשפר, יצא מרגש? מה שתחליטו מקבל את כל הדעות..
פשוט אני רוצה לעשות מזה הקלטה אז זה חשוב..




ציטוט ההודעה



