[כתבה] Red Faction: Guerrilla
Red Faction: Guerrilla
סדרת הפעולה הוותיקה Red Faction מצליחה סוף-סוף להגשים את החזון: עולם שבו כל דבר ניתן להריסה מוחלטת. כך הופכים שיעור בפיזיקה להנאה צרופה
Guerrilla מצליח במשימה שנראית בלתי אפשרית: הוא גורם לפיזיקה להיראות כמו כיף גדול. דקות ספורות אחרי תחילת המשחק, כבר תמצאו את עצמכם מתכננים בכובד ראש את קריסתו של מגדל גבוה. האם כדאי לפרק את היסודות עד שייפול? אולי למוטט אותו באמצעות מטעני נפץ שיוצבו במקומות אסטרטגיים? ואולי האפשרות הטובה ביותר היא דווקא להרוס אותו למעלה למטה – פשוט כי זה כל-כך יפה?
ההבטחות הגדולות שאותן פיזרו המפתחים של Red Faction בשנים שהובילו לצאתו נתגשמו במלואן. זהו באמת משחק פעולה שכמותו עוד לא ראינו, כזה שמתרחש בעולם שבו הכל ניתן להריסה. הגימיק הטכנולוגי הזה, סימן ההיכר של הסדרה שמגיע כאן לכדי מיצוי מלא, מצליח להחדיר עומק ותוכן לחוויה שהיא מכל בחינה אחרת די בינונית. אין כל ספק שתיהנו ממנו, אך השקעה רבה יותר בפן העיצובי והעלילתי הייתה מרוממת את Guerrilla לדרגות אחרות לגמרי.
מצטרפים לכוחות הטרור
אלכס מייסון, הגיבור הראשי של Red Faction: Guerrilla, הגיע לכוכב הלכת מאדים בתקווה להצטרף לאחיו ולעזור לו בעסקיו. כבר בנחיתה מבין אלכס שמאדים הוא לא מקום סימפטי במיוחד. אם במשחקי Red Faction הקודמים היה הכוכב נתון לשליטתו של תאגיד כרייה ענקי, הרי שכעת כוחות "ההגנה" של כדור-הארץ מסיירים ברחובות, מתעללים בתושבים ומוציאים להורג את מי שבא להם.
חילופי השלטון לא הועילו לתושבים, והם שוב מתארגנים בתנועת טרור פרועה בשם... נכון, Red Faction. אחיו של אלכס, מסתבר, הוא אחד מאותם טרוריסטים, וחיש מהר תראו אותו מוצא להורג. עכשיו מייסון תקוע על הכוכב בלי שום דבר טוב במיוחד לעשות, חוץ מלהצטרף למאמץ לסלק את הצבא ממאדים.
זהו הרקע להתרחשויות, וסביר מאוד להניח שהזמן שלקח לכם לקרוא את הפסקה האחרונה ארוך יותר מהזמן שהמשחק מקדיש להעברת העלילה בפועל. חלק הארי של הקמפיין נטול סיפור לחלוטין, ומתקיים כמעין מפת שליטה המחלקת את מאדים בין כוחות כדור הארץ, ובין הטרוריסטים. הכוכב מחולק לשישה אזורים, וכדי לשחרר את כולם מעול הכיבוש תתבקשו לזרוע הרס במתקנים צבאיים ואזרחיים בכל אזור, לשחרר שבויים, ומפעם לפעם גם לבצע משימות ממוקדות יותר כגון ליווי או הצלה.
בהתאם לטרנד "העולם הפתוח" שהופך לאט-לאט לסטנדרט מקובל בז'אנר הפעולה, הסדר שבו תבחרו לבצע את המטלות השונות איננו חשוב במיוחד, ואין כל הכרח לבצע את כולן בכדי להמשיך הלאה. עם זאת, כפי שהוקדם היטב ב-GTA IV, עלילה לא-ליניארית אין משמעותה בהכרח חוסר עלילה מוחלט, וכאן Red Faction: Guerrilla מפספס לגמרי. בשום שלב בדרך לא תרגישו מעורבים במיוחד במאבק על מאדים, ורוב המשימות זהות לחלוטין האחת לשנייה: בוחרים בניין לפוצץ, מגיעים אליו בחשאיות, מתנפלים עליו עם פטישים, משגרי טילים ומטעני נפץ, וברגע שהוא קורס בורחים מהמקום בזריזות.
היופי שבבלגאן
מה שיחזיק אתכם בכל זאת לאורך הקמפיין כולו הוא אותו הרס נפלא שכבר העמקתי בשבחו. חיפשתי וחיפשתי, אך בכל מאדים לא הצלחתי למצוא אפילו קיר אחד שלא יתעופף לכל הרוחות תוך שימוש בכלים המתאימים. כאשר בניין ב-Red Faction: Guerrilla קורס, אנו לא צופים באירוע מתוסרט מראש אלא בחישוב פיזיקלי בזמן אמת, כלומר, כל קריסה שכזו נראית אחרת לגמרי ומפתיעה בכל פעם מחדש.
גם האינטליגנציה המלאכותית עושה את עבודתה נאמנה. האויבים בהם תתקלו קשוחים ומודעים היטב לסביבה – ולעובדה שזו עשויה להעלם בכל רגע. קרבות מול יותר משניים-שלושה חיילים בו-זמנית הופכים לחוויה כאוטית למדי, מאחר וכוח האש המופעל עליכם אדיר, ואף מסתור לא יועיל ליותר משניות ספורות בטרם ייעלם בענן של אבק. רמת הקושי הגבוהה והמפה הענקית הופכים את Guerrilla למשחק פעולה ארוך מהממוצע בימינו, יותר מ-15 שעות של אקשן בלתי פוסק.
קצת מפתיע לגלות שהקרבות מרובי-המשתתפים אינם תוספת של הרגע האחרון, כמו ברוב משחקי הפעולה ששמם אינו Call of Duty או Halo. גם כאשר משחקים און-ליין עם עד 15 שחקנים נוספים, המבנים הפזורים בשלב ניתנים להריסה חופשית. זהו מתכון בטוח לאקשן מהיר ומלחיץ, וחלק ממצבי המשחק הופכים לאתגר אסטרטגי של ממש בזכות היכולת להקים ולשפץ בניינים. Red Faction מכיל אפילו מצב משחק מיוחד שבו ארבעה שחקנים יכולים לחלוק קונסולה אחת, ולנסות – בתורות – לגרום הרס רב ככל האפשר לאזור מסוים תוך מגבלת זמן. זה הזכיר לי מצב ה-Crash שהיה פעם חלק בלתי נפרד ממשחק המירוצים Burnout, וכמו אז, גם כאן מדובר בכיף אדיר.
למרות המגרעות – שווה קנייה
גרסת הפלייסטיישן 3 של Red Faction: Guerrilla, בה שיחקתי לצורך כתיבת ביקורת זו, נהנית מרמת גימור טכני לא רעה, זמני טעינה סבירים ורגעים נדירים בלבד שבהם המשחק קורס תחת העומס, למרות שחישובי פיזיקה הם בהחלט לא עניין פשוט. הכותר זמין לרכישה גם בגרסת אקס-בוקס 360, ובחודש אוגוסט הקרוב ייצא למחשב האישי.
חוסר העלילה והעדר הגיוון בקמפיין הם, כאמור, החסרונות העיקריים של המשחק. עצם העובדה שאפשר להעביר איתו שעות רבות בכיף למרות השלבים הרפטטיביים היא עדות להצלחתו של המנוע הגרפי והפיזיקלי המרשים, ובקרבות האון-ליין ברור שזה לא יפריע לכם כלל. כך שנותר לי הוא להמליץ לחובבי הפעולה וההרס להשיג לעצמם עותק של Red Faction בזריזות, ולקוות שבעקבות ההצלחה יוכלו המפתחים להקדיש זמן ומשאבים לפיתוח כותר נוסף על בסיס הטכנולוגיה המרשימה – הפעם עם עלילה רצינית הרבה יותר.
יתרונות
המנוע הפיזיקלי עושה את העבודה: אפשר להרוס כל דבר, בכל מקום ובכל זמן, והצפייה בבניין הקורס תודות למאמציכם היא תענוג נדיר
קמפיין ארוך ומאתגר לשחקן יחיד
מצבי המשחק מרובי-המשתתפים מקוריים ומהנים
חסרונות
עלילה חלשה מאוד, כמעט ולא קיימת
רוב המשימות בקמפיין זהות לחלוטין
הלב כואב על הפוטנציאל המבוזבז: השקעה רבה יותר בעלילה ובעיצוב השלבים הייתה הופכת את Guerrilla לאחד ממשחקי הפעולה המוצלחים ביותר אי-פעם
(גיימר)
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי db1994
