[סיפור] אפילו לא סיפור
אנחנו נופלים מההרים הכי גבוהים, לתהום הכי נמוכה תוך מספר שניות.
למה כשאנחנו לא מצליחים לכבוש את היצרים שלנו, אנחנו מרגישים כל כך חסרי תועלת?
למה כשאנחנו לא שולטים בעצמנו מספיק, אנחנו מרגישים מאוכזבים.
ושאנחנו שולטים בעצמנו יותר מדי, אנחנו מרגישים פתטיים.
כשאני, נמצא במצעד, צועד בראשו, צועד ומוליך את כולם שולל, כי אני לא אפול לבד.
כשיש את כל אלה אחריי, אני מרגיש הכי בודד שיש.
אומרים לי שאנחנו מתבגרים, אבל אני לא מרגיש משכיל יותר.
ציטוט ההודעה
.
