[ביקורת גיימר] Ghostbusters: The Video Game
Ghostbusters: The Video
Game
המשחק הרשמי של מכסחי השדים הוא ממתק למעריצים: פצצת נוסטלגיה מלאת אקשן, שמצליחה להתגבר על קללת המשחקים מבוססי-הסרטים
קוראים יקרים, זה קרה. אחרי שנים רבות של ניסוי וטעייה, נמצאה הנוסחה ליצירתו של משחק-מבוסס-סרט שאיננו תועבה מוחלטת:
• בחרו סרט קולנוע שהפך לתופעת קאלט בין-לאומית, ומספיק להקשיב לתווים הראשונים של שיר הפתיחה שלו בכדי לשקוע בנוסטלגיה מתקתקה וממכרת.
• המתינו עשרים שנים לפחות מרגע צאתו של הסרט לאקרנים. מעטים הסיכויים שאחרי זמן רב כל-כך עדיין יופעלו לחצים מסחריים מצד ההפקה להוציא את המשחק לחנויות לפני שהוא מוכן.
• גייסו לצורך פיתוח המשחק את האנשים שהיו במוקד היצירה המקורית: התסריטאי, הבמאי והשחקנים, ושכנעו אותם שהמשחק הוא למעשה סרט ההמשך שהם מעולם לא זכו להשתתף בו.
זה הכל. שלושה צעדים פשוטים, שבכוחם להבטיח הצלחה! גם אם המשחק עצמו הוא בסך הכל כותר פעולה סביר המתמקד בגימיק אחד ויחיד שבהחלט נחלש עם הזמן, אך הערך המוסף בקישור לעלילה ולדמויות האהובות כבר יעשה את העבודה. המשחק הרשמי של "מכסחי השדים" הצליח באמת לגרום לי להרגיש למספר שעות כחבר בצוות הלוחמה המגניב ביותר בעולם, ורק על זה מגיע לו כל הכבוד.
גוזר הגוזרי מכה שנית
העלילה של Ghostbusters: The Video Game מתחילה שנתיים אחרי סופו של הסרט השני בסדרה. השנה היא 1991, ומכסחי השדים הם עדיין תופעה מוזרה בעיני רוב תושבי ניו-יורק, מעין רוע הכרחי שעדיף בהרבה על האלטרנטיבה (זומבים המהלכים חופשי ברחובות). אתם מתגייסים למכסחי השדים כחבר חמישי בצוות, נסיין לטכנולוגיות חדשות ומסוכנות שהוותיקים לא ממש רוצים להסתבך איתן. בתזמון מושלם, גוזר הגוזרי (מהסרט הראשון) חוזר לעניינים, ומעיר מחדש רוחות רפאים וכל מיני מפלצות שהמכסחים היו בטוחים שכבר נפטרו מהן.
למעט סיגוני ויבר שהחליטה משום מה לוותר על השתתפותה במשחק, כולם כאן, כולל חברי הקאסט הראשיים: דן אקרויד, הרולד ריימיס, ביל מאריי וארני הדסון. הם קצת הזדקנו עם השנים, אך פלאי הטכנולוגיה מחזירים אותם לימי הזוהר, ואין ספק שהחבר'ה מאוד התלהבו מההזדמנות לחזור לתפקיד חייהם - אחרת קצת קשה להסביר את נכונותם להקליט שעות ארוכות של דיאלוג שהופך למעשה לאלמנט הבולט בפס-הקול של המשחק.
חברי הצוות ילוו אתכם כמעט לכל מקום שתלכו, יסייעו לכם בקרבות, יצילו אתכם ממוות אם תפגעו, ובעיקר לא יפסיקו לפטפט. התסריט, שאקרויד וריימיס היו שותפים פעילים בכתיבתו, מצחיק ואינטליגנטי, ומצליח להחזיר אותנו לרגעים הגדולים של סרטי הקולנוע מבלי שנרגיש כי הם ממוחזרים ללא כל הצדקה. מכסחי השדים הוא אחד מאותם משחקים ששותפיכם לסלון ייהנו מלצפות בהם כמעט באותה המידה שאתם תיהנו לשחק.
קירות בלתי נראים
אז העלילה, כפי שכבר בוודאי הבנתם, בהחלט עושה כבוד למקור, אך מה בדבר המשחקיות עצמה? כאן העניינים מתחלקים לשניים: עיצוב השלבים, שהוא בהחלט לא משהו שיש מה להתלהב ממנו, והגימיק המרכזי של המשחק: לכידת רוחות רפאים תוך שימוש בגאדג'טים המופרעים של מכסחי השדים.
כמעט בכל שלב תמצאו את עצמכם מתרוצצים בין חדרים במסלול קבוע מראש. זה לא כל-כך נורא כאשר אתם מתבקשים לעקוב אחרי אחד מחברי הצוות, אך בפעמים הנדירות שבהן האחרים יבקשו מכם להוביל נחשף צידו הפחות מושקע של המשחק. כאן תגלו עיצוב שלבים שאינו מתקדם בהרבה מזה של "Quake" הראשון: מסדרונות ארוכים מלאי דלתות נעולות, קירות בלתי נראים ומכשולים שילד בן שלוש היה מסוגל לדלג מעליהם בקלילות, אך מכסחי השדים מתקשים לעבור. אלו רגעים משעממים ומיותרים, עדות לכך שלמרות שהמפתחים לא היו תחת לחץ זמן הדומה לזה של משחק המבוסס על סרט חדש, הם עדיין לא הצליחו לסגור את כל הקצוות.
ואולם אלו הם כאמור רגעים נדירים למדי. רוב הזמן תהיו עסוקים בריצה אחרי שאר חברי הצוות, ובלחימה יוצאת דופן כנגד רוחות הרפאים. איך תופסים רוח? פרויקט שלם: קודם כל, אתם צריכים להחליש אותה תוך שימוש בקרן האנרגיה שלכם. אחרי שהיא מתעייפת, מציבים על הרצפה מלכודת ומנסים לגרור את הרוח לתוכה.
מובן מאליו שהנשמות הטועות לא יוותרו על חייהן המחודשים בקלות, וברמות הקושי הגבוהות זהו אתגר של ממש להביס אותן. הכל טוב ויפה (באמת יפה – רגעי הלכידה של הרוח הם מפגן גרפיקה מרהיב), אך חוזר על עצמו מהשלב הראשון ועד האחרון בווריאציות קלות בלבד. תיאורטית, אפשר לשדרג כלי-נשק ולרכוש גאדג'טים חדשים, אך ההבדל ביניהם לא גדול מספיק בכדי לחסוך תחושה של רפטטיביות לאחר כמה שעות. לא האקשן הוא זה שיוביל אתכם לשלבי הסיום, אלא הדיאלוגים המשעשעים והעלילה המוצלחת.
ממתק למעריצים
באורח מפתיע, מצב המשחק מרובה-המשתתפים (הזמין רק בגרסאות הפלייסטיישן 3 והאקס-בוקס 360 – שחקני המחשב האישי קופחו מתגלה ככיף גדול. אתם מוזמנים לצאת למשימות משותפות עם עוד שלושה שחקנים אחרים, וללכוד רוחות רפאים ביחד במגוון של זירות שונות ומשונות. מגרעות המשחקיות של הקמפיין לשחקן יחיד אינן רלוונטיות כאן, וההבדלים בין הגאדג'טים הופכים משמעותיים יותר ומוסיפים אלמנט של טקטיקה לאקשן.
המשחק הרשמי של מכסחי השדים הוא ממתק למעריצים, פצצת נוסטלגיה שמצליחה להתגבר על קללת המשחקים מבוססי-הסרטים, ולהוציא את המיטב מהחיבור עם המותג האהוב. עיצוב השלבים לא יותר מסביר והאקשן עשוי להפוך מתיש לפעמים, אך האווירה, העלילה והדיבוב יותר ממפצים על כך. קחו אותו לסיבוב, ואם תתאהבו במולטיפלייר – אולי כדאי לשקול אפילו קנייה.
יתרונות
כל חברי הצוות המקורי חוזרים – במשחק שהוא בעצם סרט ההמשך שעדיין לא צולם
העלילה והדיאלוגים משעשעים ומבריקים. הם לבדם שווים את השעות שתשקיעו בקרבות
לכידת רוחות הרפאים מהנה ומאתגרת, לפחות בפעמים הראשונות
מצב המשחק מרובה-המשתתפים מפתיע לטובה
חסרונות
עיצוב שלבים בנאלי, שנופל כמעט לכל קלישאה אפשרית
אין מולטיפלייר בגרסת המחשב האישי
(גיימר)
ציטוט ההודעה
