[פריקה] כשהמקלט נשבר..(ספויילר - פוסט ארוך) || 15
אוקיי, סיפור רקע.. (בבקשה לא להתייחס לזה בתגובות)
אני בן 15 (קרוב מאוד מאוד ל16) אני באינטרנט מגיל 9 בערך (כמה חסר חיים שזה נשמע.. אבל מה לעשות, המשפחה שלי בין האנשים שהקימו את האינטרנט בארץ..)
אז יצא שצחקו עליי בפורומים וכאלה בגלל הגיל, אז פשוט הוספתי לעצמי עוד 4 שנים.
עכשיו, אנשים חושבים שאני בן 19. אני לאט לאט חושף את עצמי לאנשים שקרובים אליי.. שהכרתי אותם מהאינטרנט ואני באמת אוהב אותם.
עכשיו, הכרתי מישהי. אנחנו בקשר ממש ממש טוב, מעולה.. באמת. אין דברים כאלה אפילו עם אנשים שאני מכיר במציאות.
אנחנו יכולים לדבר כל הים בפלאפון, בSMSים. במסנג'ר. הכל..
כי וואלה,אני אישית, מאוד אוהב אותה. מאוד. באמת ..
אז גיליתי לה את האמת.. והינה מה שהיא שלחה לי בערב אחרי שדיברנו על זה..
"אז.. לא נשאר איפה לכתוב, נגמר המקלט.
התמוטט .. אני מקווה מאוד שיהיה אפשר לתקן אותו, כי זה המקלט שהכי אהבתי, איי פעם.
הרגשתם פעם ? כאב מבנאדם שתמיד ריפה לכם כאב ?
שהוא המכאיב.. ואז אתם צריכים לרוץ למקלט ולספר, לפרוק , לשפוך, להירגע, ולדעת שעכשיו כשאתם במקלט והוא איתכם, אז הכל יהיה טוב. אבל אז כשאתם רצים למקלט אתם מגלים שבעצם המקלט הוא זה שפגע בכם.
לא חשבתי שזה יכאב כלכך, באמת שלא:\
זה היה בסדר בהתחלה, לא הרגשתי כלכך רע.. קצת בכיתי, מתוך שימחה אני חושבת.
אבל אז זה נפל, הגיעו הפלאשבקים, כבר הייתי שם פעם אחת, עם "מקלט" שלא היה אפילו קרוב להיות טוב, יפה, מגן, מדהים, כמו "המקלט" שלי, וכשהמקלט ההוא התמוטט ? זה כלכך כאב. אבל היה את המקלט שלי, שהגן עליי שמר עליי.. והמקלט הזה ריפא אותי.
ועכשיו ?? עכשיו המקלט שלי מתמוטט עליי ? איךךך אני מתמודדת עם דבר כזה?
ואל מי אני רצה לספר ?
אני נקרעעעת.. אני יושבת בין ההריסות, המקלט עדיין מרגיש טיפה יציב אבל זה כאילו שהוא הולך להתמוטט שוב פעם ואז הוא לא יקום.
אני צריכה שהמקלט יתקן את עצמו.. כי אני נשברתי וכואב לי לתקן.
זה אפשרי ? שמקלט יתקן את עצמו?
בבקשה.. בבקשה תגיד שכן.
והינה עוד הפעם הפיצול.. אני כותבת את זה לך, אבל אני צריכה לשלוח לך ?
ברור שכן אתה המקלט שלי.
או שאולי שיקרת גם בזה ? איך יכולת לשקר אם כל דבר שעשית בכל השנה הזאת, היה לטובתי ? או שאולי גם זה לא קשור ?
הבטן הפוכה, הראש כואב, עיניים עם דמעות, הסיפור חוזר על עצמו.
ההבדל ? שעוד לא איבדתי אותך, ואני עדיין מרגישה ככה.
איך אני ארגיש אם אני אאבד אותך ?
בבקשה אל תלך לי לאיבוד.
בבקשה.אל תלך לי לאיבוד.
"מתרוקן מכל הכעסים, העצב, השקרים, כשאת איתי, אחוזת בידי, ואומרת שאת אוהבת אותי"
אני צריכה להתרוקן, מהכעסים, מהעצב, מהשקרים. אני צריכה שתיהיה כאן תוכיח לי שזה אתה, שתחזיק לי את היד ותגיד לי שאתה אוהב אותי.
אז ככה מרגישים כשלב נשבר ? :\"
התגובה של ה"מקלט" (אני) -
"כשהמקלט יוצא וחושף את עצמו, הוא פגיע.. הוא פוגע..
למרות שזה הדבר האחרון שהוא רצה, למרות שמי שהיה בפנים, היה בשבילו הכל.. הוא שמר עליו, הוא נתן מעצמו..
אבל אין מה לעשות.. המקלט שיקר, ואמר למי שהוא שמר עליו את האמת.
המקלט יצא מגעיל, המקלט פגע במי שהיה בפנים.. אבל לפני זה, המקלט, שכנראה היה עשוי מזכוכית, עטף את עצמו בסלוטייפ. למה? כנראה שממש אכפת לו ממי שהיה בפנים. שחס וחלילה לא יפגע מהרסיסים..
אז כמה שזה קשה למי שבפנים, זה יותר קשה למקלט.. כי הוא ידע את ההשלכות של זה.. הוא ידע שזה יכול היה לקרות, אבל העדיף בכל זאת לספר..
למה? טוב.. כנראה שלמקלט נמאס. לא נמאס לו מי שבפנים, נמאס לו מעצמו.. נמאס לו להתחבא מאחורי השקר הזה..
אז כרגע, המקלט אולי שבור, אולי גם הלב.. ואולי אם הוא יבכה ליד הכינרת הוא ימלא אותה בחזרה עם כל הדמעות.. כי כשהמקלט בוכה, זה תמיד בגלל מישהו שהוא באמת אהב.. שהוא באמת רצה לשמור עליו, לשמור אותו..
אז כרגע, המקלט לא יודע מה לעשות עם עצמו, הוא לא יודע שאם הייתה לו את האפשרות להחזיר את הזמן לאחור הוא היה עושה את זה, כי אז אולי הוא לא היה מכיר את מי שהיה בתוכו. כי אז אולי הכל היה מתפתח שונה.. אבל המקלט יודע, שאם הוא יכול לעשות משהו בשביל להחזיר את זה למה שהיה – הוא יעשה את זה. והוא מתכוון לאמון שהיה, לאהבה.. להרגשת ביטחון.. להחזיר את כל הדמעות שזלגו לתוך העיניים בחזרה.
המקלט יודע, שהוא יקבל כל תגובה של מי שהיה בפנים, לא משנה כמה קשה היא תהיה. כי הוא הבין שהוא עשה טעות, שזה מגיע לו.
אבל המקלט גם רוצה לסדר את זה.. מאוד רוצה לסדר את זה.."
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Aviv.E
)
