[טקסט] מתאכזב מעצמי
תגובות בונות.
תהנו.
כל הפעמים שאמרתי שאצליח, שאת הכבוד לבד ארוויח,
שרציתי לשנות משהו בחיים, להגיד לאבא, להבטיח,
אבל במקום זה אני אותו מטריח, לבוא לבצפר ולדבר,
כל החיים אמרו לי שאני לא משקיע, שאני יכול יותר,
עתיד מזהיר, אותי, לחיות נכון ולהפסיק לעשות שטויות,
אבל אחרי שהחברים באים תמיד באות הבעיות,
כי אני לא יודע איך להפסיק, עמוד שדרה יותר מדי גמיש,
הורס לעצמי ת'חיים, זה לא קשה כל כך, העישון תמיד נגיש,
מנסה להמחיש, את הכאב בכתיבה, אבל אפילו זה לא מספיק,
מהמקום שיוצאות לי הקללות והיריקות את הצלילים אני מפיק,
ואני רק הורס את זה יותר ויותר את הכאב ליד מזריק,
בכך שאני לא מדבר עם אמא מספיק ואת המשפחה מרחיק,
יושב לבד בחדר ולא חושב יותר מדי,
למה אני לא אומר לעצמי שהגיע הזמן להפסיק ודי?
פגיעה נכונה במטרה שלך, תתן לך יחס מיוחד,
אבל מה יקרה אם תפספס? אתה תשאר לבד,
חברים אמיתיים לא עזבו אותי, אז למה עזבתי אותם?
חושב כמו מטומטם, יודע דרך אחת ולשנייה נרתם,
עליתי יותר מדי פעמים על דרכים שגויות ועל מוקשים,
עשיתי דברים שלא הייתי צריך לעשות ופגשתי חרא אנשים,
שמעתי וראיתי דברים שלא הייתי צריך לראות ולשמוע,
צחקתי על הרבה דברים שגורמים לרוב האנשים לדמוע.
אין לי מצפון? אין לי רגשות? אין לי כבוד לאחרים?
הגעתי לרמה שאני מקלל אפילו את ההורים,
לא רק שאני אכזבתי את עצמי, אני אכזבתי בעיקר אותם,
יוצא עם החברים להסתובב פתאום הכל מסתחרר ונעלם,
אני מרגיש שהעולם סובב סביבי, וכולם כבר לא בעולם,
מרגיש ממש חם, האם אני מת? האם אני בגיהנום?
כמה שאלות כבר צצות לי לראש, אני אולי בחלום?
החושך מתפשט פתאום ואני מבין דברים שלא הבנתי,
חושב על כל השנים שבזבזתי, על כל הדברים שאמרתי,
מצטער על כל דקה שהפסדתי שהייתי רחוק משפחה,
פתאום האור נדלק, אני במיטה החמה, מתחת לשמיכה,
אמא מנשקת לי ת'מצח ומבטיחה שהכל יהיה בסדר,
אבא עם דמעות בעיניים, פורץ בסערת רגשות לחדר.
שניהם מחבקים אותי חזק ואני מבין שאני יכול להשתנות,
קיבלתי צ'אנס להרגיש, לדבר להבין איך אפשר לשנות.
נכתב במקור על ידי SaYGoDBaY
ציטוט ההודעה
