פרסום| נזקי גופו של הפוגם בברית
נתיב זה נבאר ההיזק הגדול שנגרם לגופו ונפשו של האדם במובן החומרי, ובודאי שהוא גורם בכך שכח נשמתו כמו כן נדעך, והולך ותש כוחה של נשמתו במקביל לגופו שהולך ונהרס.
מלבד הידוע שכל העליות והירידות של האדם בעבודת ה’ תלויים בשמירת היסוד, כי ככל שהיסוד חזק כן הבנין שנבנה עליו חזק, וכשהיסוד מעורער כן כל הבנין שנבנה עליו אינו יציב.
ולכך כשיסוד האדם שהוא שמירת ברית קודש חזק ויציב זוכה הוא ונחשב ל"חי", להרגיש טעם בתורה ותפילה, מלא הוא בסיפוק רוחני מישיבתו בבית ה’, בית ה’ אינו עליו למשאוי, עירני הוא במשך היום ללמוד ולפלפל בחכמת התורה, כשלעומתו זה שיסודו נחלש, הינו אטום ללא רגש בתורה ותפילה, בית ה’ עליו למשאוי, וכמו בית סוהר ייחשב לו, בבוקר יאמר מי יתן ערב, ובערב מי יתן בוקר. מחכה לסיום השיעור, לסיום הסדר, לסיום היום, ולמחר יקיץ משנתו ביאוש אחר שאין לו שום סיפוק מהתורה ותפילה.
המחלה הרעה הזאת נקראת בספרי הרופאים הגדולים (כליון שקוי השדרה), מקור ומקום המחלה הזאת הוא בשקוי השדרה. רבים חללים היא מפלת בנשואים צעירי ימים אשר אין מעצור להם בתאותם. ועצומים הרוגיה באותם האנשים אשר אחרי שרירות לבם הרע ילכו וכו’. האנשים האלה אף שאוכלים תמיד מטעמים הרבה ומושכים ביין את בשרם, המה מזי רעב ויכחישו יום יום מבשרם, לא תאר ולא הדר להם, נתעבים ונאלחים, דבקה עצמם לבשרם חלושים ועטופים עד לא יכלו לשום יד למו פה, וידמה להם כאלו גדולי נמלים רומשים עליהם לאורך השדרה וימררו את חייהם. כל ראשם לחלי, מכף רגל ועד ראש אין בהם מתום מיסורים רעים, הפנים ילבינו ונופלים, העינים יכהו ומשוקעים בחלליהם ומרגישים בכל האברים קרח גדול ולא יחם להם. מר להם מר, נגזלה שנתם מאתם, ואם ישנו מעט, הרהורים רעים יבעתום, וחולמים כאלו הוזים וכו’, ובלי רצונם יצא ויזוב מהם הזרע ומחליש אותם במאד מאד, כידוע לחכמי לב, עד כי אף ביום יזל ויזוב הזרע מאתם עד ישתינו או יסיכו רגלם מחולשה גדולה ברכם כושלות, ואם ילכו מעט ברגלים יגעו ויעפו מהר. גם אינם מולידים שוב לעולם כי אפס כח מנהם ויצורו צעדי אונם. הולכים ערירי ומחכים למות, ידם ירופפו, אזניהם תצלינה, ולימים, גם השבץ יאחזם וימית אותם מהרה.
בספר היקר והנחמד מראש הרופאים הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות. פרק רביעי וז"ל: "שכבת זרע, הוא כח הגוף, וחייו ומאור העינים. וכל זמן שתצא ביותר הגוף כלה וכחו כלה וחייו אובדים. הוא שאמר שלמה בחכמתו: אל תתן לנשים חילך. כל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו, וכחו תש ועיניו כהות, וריח רע נודף מפיו ומשחיו, ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרות, ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה, שיניו נופלות והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו. אמרו חכמי הרופאים: אחד מאלף מת בשאר חולאים, והאלף מרוב התשמיש, לפיכך צריך אדם להזהר בדבר זה, אם רצה להיות בטובה". עכ"ל.
והנה אמת יהגה חכו. וכל דבריו באמונה אין בהם יתרון כל. כי עושים כאלה. אף אם צעירים המה לימים תקפוץ עליהם הזקנה, פניהם ילבינו, עורם ימאס, ועצמותיהם כמוקד נחרו. תמיד המה ישנים וזועפים. קצרי אפים ומתעברים על ריב לא להם וחתחתים בדרך. אבדה חכמתם ובינתם, נבערים מדעת כבהמות הארץ, הולכים שחוח על משענתם ותבחר מחנק נפשם מות מחיים.
החלי הזאת תביא לידי זיבת הזרע רך ודק, לחולת הריאה, לרבוי המים לחרחור. לקדחת. לשלילות הדעת, לתאות ואחיזת השינה, לשלילת מראה העין. לחלי הצמיתה. לכאב אברים. לידי חולי נופל. למיתה פתאומית. לחולי אבן. ולשאר חליים רעים. גם חום הגוף המחויבות לנו, ובלעדיה והיינו לאין. כאבן דומם וכחציר יבש תמעט המחלה הזאת. גם תחלוש כל הגוף וכחות ופעולת הקבה והעכול, הלא המה הכלים המעכלים את המאכל אשר יאכל ויבוא בקרבנו. ועושים אותו לקפאון. והקפאון הזה מתהפך אחרי כן לדם המשלים חסרון הדם אשר נאבד מאתנו יום יום.
ציטוט ההודעה
