מאמר|בחירת הכלב המתאים
אז זהו. חשבתם על העניין רבות ולבסוף החלטתם: מאמצים כלב!
אנו באגודת אס או אס חיות שמחים לשמוע. ובכן, איזה כלב כדאי לבחור?
עוד לפני שמגיעים ביום האימוץ ו"מתבלבלים" מול הפנים החמודות, כדאי לקחת בחשבון כמה נקודות שיעזרו להחליט איזה כלב מתאים לכם, ע"מ שכל הצדדים יהיו מאושרים: הצד המדבר וכמובן הצד הנובח...
א. גור או בוגר?
נקודה זו היא אולי המשמעותית ביותר. בעלי ניסיון יאמרו לכם שההבדל בין אימוץ גור (למשל בן חודשיים)
לבין אימוץ כלב בוגר (למשל בן שנה) הוא עצום. אולי יותר מההבדל שבין אימוץ כלב לאימוץ חתול...
אם בוחרים בגור כדאי לדעת שהעניין דורש השקעה רבה - בעיקר השקעה של זמן.
עשיית צרכים:
במקרה שהגור צעיר מאד - מתחת לגיל לחדשים וחצי - לא ניתן להוציא אותו החוצה לעשיית צרכים משום שבגיל כזה הוא עדיין לא מחוסן. מאותה הסיבה אסור שישהה בחצר או בגינה, כך שאם תכננתם ששם הוא יגור - השלב הזה יגיע יותר מאוחר בחייו, לפחות לאחר שיחוסן בחיסון הראשון, ולאחר שנועצתם בוטרינר.
מחוץ לבית, אפילו בגינתכם הפרטית, הוא עלול להידבק באחת ממחלות הגורים (פרוו, כלבלבת וכדומה) שפגיעתן קטלנית (לגור, לא לבני האדם). לכן, בכל פעם שהגור "נכנס לפוזה" של עשיית צרכים יש לשים נייר עיתון על הרצפה, עליו הצרכים יוטלו- ולנקות לכשסיים. זו נקודה שיש לקחת בחשבון: גור שעדיין לא הגיע לגיל החיסון הראשון - עושה את כל צרכיו בבית (כמובן שמרפסת או גג יכולים להקל משמעותית את חייכם בפרק הזמן המדובר). גורים רבים מתרגלים מהר לעשיית צרכים על עיתונים כך שעבודת הניקוי עבורכם הופכת קלה הרבה יותר
(על חינוך לצרכים וניקיון - ראה מאמר באוסף המאמרים).
גור צעיר יש לשאת על הידיים אם מטיילים אתו מחוץ לבית (שלא יידבק במשהו), כך שהרעיון של טיול רגלי הוא מוטעה לפני החיסון הראשון (דהיינו לפני גיל חדשים וחצי-שלושה).
לאחר שהגור חוסן וניתן כבר להוציאו לעשיית צרכים - יש לעשות זאת פעמים רבות ככל שניתן, כך ילמד מהר מאד לעשות את צרכיו בחוץ. כלב בוגר, לעומת זאת, מספיק להוציא 3 פעמים (וישנם אפילו בעלי כלבים שנשבעים שכלבם מסתפק בפעמיים בלבד).
האכלה:
גור יש להאכיל מספר פעמים ביום, לעומת כלב בוגר (פעם או פעמיים ביום). (על האכלה וטיפול: כתבה בקרוב)
גור מצמח שיניים עד גיל 8 חדשים וינסה ללעוס כל מה שנמצא בסביבתו הקרובה... לכן יש לדאוג לעצם לעיסה (כזו שמיוצרת במיוחד לכלבים - ולא עצם אמיתית של עוף וכיוב' שמסוכנות לבריאותו!). כמו כן להרחיק מטווח פיו חפצים היקרים לכם: נעליים, שלט טלויזיה וכו'... יש להבין שהלעיסה היא פעולה חיונית עבור הכלבלב המתבגרמ ואין לנסות "לחנך" אותו שלא ילעס כלל.
כלב בוגר ששיניו סיימו כבר לצמוח זקוק גם הוא לצעצועי לעיסה אך הדחף שלו אינו כה חזק ובדרך כלל ילמד מהר שלא ללעוס חפצים אסורים.
רעש:
גור עשוי לבכות במקרים רבים, לעיתים בלילה, וינסה להיכנס לחדרים שאולי אינכם מעונינים שייכנס אליהם.
זו תופעה טבעית. כמות היללות ומשך התקופה משתנה בהתאם לסוג ולאופי הגור. כלב בוגר שיאומץ ע"י משפחה חדשה
עשוי לייבב מספר לילות עד שיחדל מכך. לעומת זאת, יש לשים לב באימוץ כלב בוגר, האם הוא נבחן.
נטייה לנבוח קשה לשנות באופיו של כלב. גור צעיר מאד, לעומת זאת, כמעט ולא ינבח וניתן להשפיע על כמות נביחותיו
לכשיתבגר ע"י חינוך נאות.
גודל, צורה ואופי:
במקרים רבים בהם מאמצים גור כלבים מעורב, אין לדעת בוודאות מה תהיה צורתו הסופית. ניתן כמובן להעריך (זה קל יותר אם אינו מעורב בגזעים רבים, או לחלופין אם ראיתם את ההורים), אך לעיתים קרובות יש הפתעות כשהגור מתבגר:
צורת הראש, הגובה, ואף האופי עשויים להשתנות. החינוך כמובן משפיע מאד על אופיו, אך גם הנטייה הטבעית של הכלב להיות שובב/חשדן/עליז/פחדן הטבועה עמוק בגנים שלו, כפי שיעידו בעלי כלבים רבים.
סוג הפרווה יכול לעיתים לעבור שינוי עם ההתבגרות, לא שינוי קיצוני אך מספיק עבור מי שרצה כלב שאינו משיר שיער בבית ובסופו של דבר קיבל תלתלים בכל מקום...
במילים אחרות: המאמץ גור -בעיקר אם הוא מעורב- לא יוכל לדעת בודאות כיצד ייראה כלבו לכשיגדל.
לסיכום:
לאמץ גור - מומלץ בדרך כלל לבעלי ניסיון או לבעלי זמן פנוי וסבלנות לרוב. עם כל הערך המוסף של ההתרגשות מהחוויות הראשונות שהגור עובר, המשחקים והשובבות - הטיפול בגור הוא משימה לא פשוטה, וכוללת הוצאות רבות, חיסונים ועוד.
רק מי שיודע לאיזו "טריטוריה" הוא נכנס ונכונותו גבוהה מספיק, כדאי שייקח גור.
עוד נקודה: גם אם הילדים אחראים מאד ומבטיחים לטפל בגור ולבצע את כל מה שיידרש, בסופו של דבר ההורים הם שנשארים עם עבודת הטיפול...
אימוץ כלב/ה בוגר/ת או מתבגר/ת (מעל גיל חצי שנה לפחות) מונע מן המשפחה המאמצת לכלוך, השקעת זמן רב והוצאות. רוב הכלבים הבוגרים גדלו בעבר בקרב אנשים והם רגילים לחיים בחיק המשפחה, וכן לחוקים מסוימים. לכשיגיעו לבית אוהב ומפנק ייקלטו במהירות ותוך מספר ימים מועט לא ניתן יהיה לנחש שהכלב הוא בן משפחה חדש ולא היה כאן מאז ומתמיד...
--------------------------------------------------------------------------------
ב. זכר או נקבה?
חשוב להדגיש שכמעט ואין הבדל התנהגותי בין זכר מסורס לביו נקבה מעוקרת ושניהם מתאימים לאימוץ ושילוב כחלק מהמשפחה באותה המידה. עמותת SOS חיות מחייבת עיקור הנקבות וממליצה מאד על סירוס זכרים.
(רצוי לציין שכל ההשוואות שלהלן בין זכר לנקבה ניתנות בהסתייגות, שכך קורה "בדרך כלל" אך כמובן לא תמיד)
יתרונות הנקבה:
- נקבה מעוקרת תחיה עד גיל מבוגר יותר (לעתים שנתיים ויותר לעומת זכר, או לעומת נקבה שלא עברה עיקור)
- נקבות מעוקרות (כמו זכרים מסורסים) בדרך כלל שקטות ורגועות. הדבר מקל במידה רבה על הטיולים עם הכלבה ברחוב.
- לנקבה מעוקרת לא תהיה נטייה לברוח מן הבית, שזו תכונה אופיינית של זכרים שאינם מסורסים (או נקבות מיוחמות) בעונות ייחום.
יתרונות הזכר:
- כלב זכר שאינו מסורס עשוי להיות פעיל ואגרסיבי יותר. לכן יהיה יעיל יותר בתור כלב שמירה (הכוונה היא שישהה בגינה וירתיע זרים, ולא חלילה שיהיה קשור כל היום בחצר...). הערה זו ניתנת בהסתייגות, מאחר ונקבות רבות מהוות כלבות שמירה מצוינות.
- בעוד שנקבה מומלץ לעקר תמיד (באגודת אס או אס חיות מחייבים לעשות זאת) הרי שזכרים אין חובה בהכרח לסרס.
במקרים רבים ניתן לומר שזכר שקט ונחמד לא חובה לסרס, והדבר חוסך מעט הוצאות לבעלי הכלב.
לסיכום:
כל העצות הנ"ל פורחות ונעלמות ברגע שמתאהבים בכלב או בכלבה מסוימים, ולעיתים זה בלבד מה שקובע...
--------------------------------------------------------------------------------
ג. כלב קטן או גדול?
לכאורה העניין נראה פשוט: לדירה קטנה נבחר כלב/ה בממדים קטנים. לבית עם חצר מתאים יותר כלב/ה גדול/ה.
ובכן, באופן כללי גישה זו נכונה. לכלב גדול ממדים יהיה "צפוף" בדירה ומן הצד השני - כלב קטן לא בנוי פיזית למגורים בחצר: הוא לא ישרוד שם.
כלבים עדינים, בעיקר בחורף, פגיעים יותר ועשויים להצטנן, לחלות בשעלת, דלקת ריאות ומחלות אחרות האופייניות לחורף. כמו כן כלב קטן עשוי להיגנב או להיפגע בעת שהותו בחצר (חתול עשוי לתקוף אותו וכו') יחד עם זאת, ההחלטה בנושא גודל הכלב שמאמצים אינה חד משמעית:
מגדלי כלבים יעידו שאין תמיד קשר בין גודל הכלב לבין מידת התאמתו לדירה. ישנם כלבים גדולים אך רגועים, שאינם סובלים בדירה מאי נחת ואינם גורמים נזק לרהיטים, ולעומתם קיימים כלבים שהם קטנים פיזית אך היפראקטיביים וחסרי מנוחה באופיים, שדווקא מגורים בדירה קטנה לא יתאימו להם.
לכן, גורם חשוב הוא אופיו של הכלב - בעיקר כשמדובר בדירה קטנה.
על מנת להיות בטוחים בכך שאכן הכלב רגוע באופיו מומלץ להתייעץ במומחה לסוגי כלבים או במישהו שמכיר את הכלב, או פשוט להעדיף כלב בוגר (מעל גיל חצי שנה) שאופיו כבר ניכר ומעוצב לטובה...
אלה היו מספר עצות עיקריות. כאמור, לא פחות חשוב: להתאהב וזהו...
קרדיט לעמותת SOS
