סיבותיה המדויקות של התפרצות המחלה בגוף הגבר אינן ידועות לחוקרים עד כה. הסיכון הנשקף לגבר כי יפתח ממאירות זו נקשר במשתנים כגון גילו, מצבו התורשתי, גזעו, תזונתו, סגנון חייו והתכשירים הרפואיים שהוא נוטלם, כמו גם גורמים אחרים. ברם, גורם הסיכון העיקרי הוא הגיל. סרטן הערמונית אינו שכיח בקרב גברים שגילם עד 45 שנים, ושכיחותו הולכת וגדלה ככל שהגיל נעשה מתקדם יותר. גילו הממוצע של גבר בעת אבחון המחלה בקרבו עומד על 70 שנה. אולם, גברים רבים אינם מודעים כלל לעובדה שהסרטן מקנן בגופם. נתיחות שלאחר המוות שהתבצעו בגברים ישראלים, סינים, גרמנים, ג'מאיקנים, שבדים ואוגנדים שנפטרו כתוצאה מסיבות מוות אחרות, גילו הימצאות של סרטן הערמונית בקרב 30 אחוזים מהגברים בשנות החמישים לחייהם ו-80% בקרב גברים בשנות השבעים לחייהם. רק בשנת 2005 לבדה, על-פי ההערכות התגלו בארצות הברית כ-230,000 מקרים חדשים של היארעות המחלה ונגרמו כ-30,000 מקרי מוות כתוצאה ממנה.
רקעו התורשתי של הגבר תורם למידת הסיכון לחלות בסרטן הערמונית הנשקפת לו. טענה זו זכתה לסימוכין בדמות שיעורים מוגברים של היארעות סרטן הערמונית בקרב קבוצות גזע מסוימות, בקרב תאומים זהים שלקו בסרטן הערמונית ובקרב גברים שנתגלו בהם גנים מסוימים. בארצות הברית, סרטן הערמונית מופיע בתדירות גבוהה יותר בקרב גברים ממוצא אפרו-אמריקאי מאשר גברים לבנים או היספאנים, ועל-פי הנתונים המחלה גם קטלנית יותר בקרב הגברים ממוצא אפרו-אמריקאי. גברים אשר להם אח או אב שלקו במחלת סרטן הערמונית הינם בעלי סיכון כפול ביחס לרגיל ללקות גם הם במחלה. מחקרים שנערכו על תאומים בסקנדינביה העלו ממצאים לפיהם ניתן להסביר כארבעים אחוזים מהסיכון ללקות בסרטן הערמונית באמצעות גורמים תורשתיים. ברם, לא נמצא עד כה אף גן בודד האחראי להתפתחותו של סרטן הערמונית, הגם שגנים רבים נקשרו להתפרצות המחלה. שנים גנים (BRCA1 ו-BRCA2) הידועים כגורמי סיכון חשובים להתפתחות סרטן השחלות וסרטן השד בקרב המין הנשי, נתגלו גם כבעלי זיקה להיארעות סרטן הערמונית.
סוגים מסוימים של מאכלים, ויטמינים ומינרלים עשויים לתרום להגדלת הסיכון ללקות בסרטן הערמונית. גברים בעלי שיעורים גבוהים בדם של חומצות שומן מסוימות וחומצה לינולאית הינם בעלי סיכון מוגבר להתפתחות המחלה. אולם, אותה סדרה של מחקרים הראתה כי גברים בעלי שיעורים גבוהים בדם של חומצות שומן אחרות, נהנו דווקא מסיכון מופחת להיארעות סרטן הערמונית. מחקר ארוך טווח סיכם את ממצאיו כך: "שיעורי ההימצאות בדם של חומצות שומן טראנס, ובמיוחד שומני טראנס הנוצרים באמצעות הידרוגנציה של שמן צמחי. מקושרים לסיכון מוגבר להאירעות סרטן הערמונית." גורמי תזונה אחרים העשויים להגביר את רמות הסיכון ללקות במחלה כוללים צריכה מתונה של ויטמין E (המצוי בירקות מסוימים). אומגה 3 (המצויה בדגים דוגמת הסלמון) והמינרל סלניום. דעה מקובלת היא שצריכת ליקופן (המצוי בעגבנייה, אשכולית ואבטיח) מסייע להפחתת הסיכון ללקות בסרטן הערמונית. מחקר שנערך בשנת 2007 הטיל ספק ביעילות של צריכת הליקופן. רמות נמוכות בדם של ויטמין D עשויות אף הן להגביר את הסיכון לחלות בסרטן הערמונית. דבר זה אפשר שקשור לחשיפה נמוכה לקרינת אולטרא-סגול, שכן חשיפה לקרני UV עשויה להביא להימצאות מוגברת של ויטמין D בגוף האדם.
נמצא גם קשר מסוים בין סרטן הערמונית לבין תרופות, פעולות רפואיות ומצבים בריאותיים. שימוש יומיומי בתרופות נוגדות-דלקת (NSAID) דוגמת אספירין, איבופרופן או נפרוקסן עשויה להפחית את הסיכון ללקות במחלה. גם השימוש בתרופות להורדת כולסטרול מסוג סטאטינים (דוגמת ליפיטור, סימוביל וקרסטור) עשוי להביא אף הוא להפחתת סיכויי התפתחות המחלה. שפיכות זרע מרובות עשויות אף הן להביא להפחתת הסיכון הנשקף לגבר ללקות במחלה. מחקר אחד הראה כי גברים שפלטו זרע חמש פעמים בשבוע בשנות העשרים לחייהם נהנו משיעור מופחת של היארעות סרטן הערמונית, אך מחקרים אחרים לא העלו כל יתרון בהתנהגות זו ביחס לסיכון ללקות במחלה. זיהום או דלקת בערמונית (פרוסטאטיס) עשוי להגביר את הסיכוי לחלות בסרטן הערמונית. במיוחד, הידבקות במחלות מין כגון כלמידה, זיבה או עגבת עשוי להגביר את הסיכון. לבסוף, השמנת יתר ורמות גבוהות של טסטוסטרון בדם עשויים אף הם להגביר את הסיכון לחלות בסרטן הערמונית. מחקר שהתפרסם במאי 2007 העלה כי חיילים בצבא ארצות הברית בדימוס שנחשפו בעת שירותם בווייטנאם לחומר ההדברה המכונה "אייג'נט אורנג'" היו בעלי סיכוי מוגבר ב-48% ללקות בסרטן ערמונית חוזר לאחר ניתוח להסרת הגידול. ניתן לומר אפוא כי הסיכון ללקות בסרטן הערמונית עשוי לפחות כתוצאה משינויים באורח החיים, דוגמת הפחתת תזונה של שומן שמקורו בבעלי חיים.
מחקר שנערך על ידי "מועצת הסרטן של מחוז ויקטורה", גילה כי גברים שדיווחו כי הם מאוננים דרך-קבע ("למצער חמש פעמים בשבוע") נהנו משיעורים נמוכים באופן משמעותי של היארעות המחלה. החוקרים שיערו כי דבר זה עשוי לנבוע מהעובדה כי פליטת זרע שגרתית מפחיתה את הצטברותם של מרבצים קרצינוגנים (מסרטנים) דוגמת 3-methylcholanthrene המופק כתוצאה מהתפרקות כולסטרול ועשוי לפגוע בתאים המרכיבים את הערמונית. החוקרים גם שיערו כי הפליטה התדירה עשויה לגרום לערמונית להתפתח במלואה, דבר המפחית את רגישותה לגורמים מסרטנים. ישנה אפשרות נוספת ולפיה ישנו גורם נוסף (כמו רמה הורמונלית) המהווה גורף משותף הן לרגישות מופחתת לסרטן הערמונית והן לקיום נטיה מוגברת לאונן. ישנן כמה ראיות המצביעות על כך שקיום יחסי מין בתדירות גבוהה מקושר לסיכון מופחת ללקות בסרטן הערמונית, הגם שתופעה זו מלווה בסיכונים הנובעים מהעברת מחלות מין הידועות כמגבירות את סיכוני האירעות המחלה. מעת שהציפוי הפנימי של הערמונית נפגע מהסרטן, הטיפולים המוכרים היחידים הם ניתוח והקרנות. שניהם עשויים להגביל את יכולתו של הגבר לפתח זיקפה לאחר מכן.
[מידע] ערמונית, סרטן הערמונית.
ספוילר:
ציטוט ההודעה
