החיוך שלה מזכיר, טיפות של גשם ראשון,
כי בשניהם אתה נרטב ומתמוגג,
היא כנראה לא אמיתית, תוצאה של חיזיון,
במוחי פרויד קטן כבר חוגג, מתענג
אין משמעות למילים, רק למבט,
קראה לי אידיוט, אני אוהבת אותך,
אך הדמעות שלה, אינן דמעות תנין,
נראה שהיא בוכה רק ששמחה,
מאחורי קירות פלדה,
אף אחד עוד לא ידע,
לא ביקר בליבה במקומות הנכונים,
תנו לה רגע לנשום,
ותנו לה רגע לשכוח,
את עשרת הצלילים האחרונים
היא מחפשת כישרון,
בעיר לא רחוקה,
בערך עשרה צעדים מדלת הבית,
היא עקשנית ולא מתפשרת,
תאמינו לה אם היא אומרת,
שלפי המדע אחד ועוד אחד אינם שתיים
היא שומרת מרחק קבוע,
אותו מודדת בסרגל,
בינה לבין סופה חזקה, יש מה להתבלבל,
שלוש פעמיים בשבוע,
זה כל מה שאני מקבל,
בחרתי את הגזר אז היא בחרה לי את המקל
מאחורי קירות פלדה,
אף אחד עוד לא ידע,
לא ביקר בליבה במקומות הנכונים,
תנו לה רגע לנשום,
ותנו לה רגע לשכוח,
את עשרת הצלילים האחרונים
כל הזכויות שמורות לדניאל סלגניק



ציטוט ההודעה
