הרבה מאוד מידע על מגוון חיות

[Funy]

שרשרת המזון של הנחש

מגיש:נעם בר
כיתה:ג\2
ביה"ס:עמק יזרעאל

מבוא

בחרתי בנושא שרשרת המזון של הנחש כי:
הנחש הוא חיה שאני אוהב ומעניין אותי לדעת כיצד הוא חי, מה אורח חייו, כיצד הוא מתרבה, כיצד הוא משיג את מזונו וכיצד הוא מתגונן ושומר לא להיטרף. מעניין אותי גם לדעת היכן הוא נמצא בשרשרת המזון, ומהי שרשרת המזון שלו.
אני מצפה שאני אלמד בעבודה זו איך נחש אוכל ואיך הוא מצליח לטרוף בעלי חיים מהירים, כמו עכבר לדוגמא.
אני מצפה שתהיה לי עבודה טובה, שיהיו בהציורים ותמונות, ושהתוכן יהיה מעניין.
אני משער שבעבודה זו שאני אדע מהישרשרת המזון של הנחש.

תעודת זהות



שם החיה: נחש
משפחה: זוחלים
מקום מחיה:
ברוב חלקי הארץ, במקומות חמים.
תוחלת חיים:הנחש חי
פחות מ- 20 שנה. ישנם נחשים החיים יותר. גופו של הנחש גודל כל חייו, ולכן מידי פעם הנחש מנשל את עורו, כי העור אינו גדל איתו.
מבנה גופם: גופם ארוך ודק, חסר בליטות כמו: גפיים, אוזנים או קרנים.
לנחש יש מערכת שרירים מפותחת.
בחלק הקדמי של הגוף מצוי הראש ובו הפה ואיברי הראיה, השמיעה, הריח והמישוש.
בעמוד השידרה הארוך יש לנחש עד 400 חוליות, שחלקן נושאות צלעות.
חושים: חוש הראיה אינו מפותח וכן חוש השמיעה חלש מאוד. הנחש קולט בעיקר זעזועים מהקרקע ולא קולות שבחלל האוויר.
חוש המישוש גם הוא אינו מפותח.
החוש המפותח שלהם הוא חוש הריח שבאמצעותו מוצאים רובם את טרפם. הלשון המפוצלת של הנחש

מזונו של הנחש וכיצד הוא תופס אותו

רוב הנחשים אוכלי בשר לכן הם נקראים- טורפים. רק נחש אחד ניזון מפירות עסיסיים והוא "נחש הגדות".
הנחשים הקטנים יותר כמו: נחשיל, נימון ושלוון ניזונים מחרקים קטנים שהם צדים בפיהם. נחשים גדולים יותר אוכלים חרקים גדולים כמו: לטאות, מכרסמים,
דגים, דו-חיים וגם יונקים גדולים.
הנחשים הגדולים ביותר בארץ יכולים לבלוע חולדה גדולה או אפילו ארנבת צעירה.
ישנם מינים של נחשים, כמו: רב פתן מלכותי, שאוכל נחשים אחרים.
האנקונדה מסוגלת לבלוע תנינים. ומיני פיתונים מאסיה ומאפריקה מסוגלים לבלוע חזירים צעירים או אנטילופות ובפעמים נדירות הם מהווים סכנה לאדם.
צפע ארץ ישראלי מסוגל לבלוע חולדה במשקל 300 גרם.
יש נחשים שאוכלים בעלי חיים מתים, נבלות.
יש נחשים שהורגים את טרפם בנשיכה, אחרים לוחצים את טרפם באחד מקיפולי גופם כנגד הקרקע עד שהם הורגים אותם. יש נחשים שנכרכים סביב הטרף וממיתים אותו בחנק. הנחשים הארסיים מחדירים ארס לגוף ובולעים אותו לאחר מותו
מבנה השיניים של הנחשים לא מאפשר להם לקרוע את הטרף לגזרים, אלא הם בולעים את הטרף בשלמותו, פיהם יכול להיפתח למימדים גדולים להרבה מגודל ראשם משום שעצמות הלסת שלהן אינן מחוברות זו לזו כמו אצל יונקים. בין הלסתות יש כעין מיתרים דקים בעלי כושר מתיחה המאפשר לנחש לטרוף טרף גדול פי- 3 מגודל ראשו
העיכול נמשך ימים אחדים, ולרוב די לנחש בארוחה אחת לתקופה ממושכת. בגלל שהנחש רוב הזמן רובץ ונח הוא יכול לצום מספר חודשים.

מי אוכל את הנחש?

למרות ארסיותם וזריזותם, לנחשים אויבים רבים.
האויב הרציני ביותר הוא האדם שהורג כל נחש הנקלע לו בדרך וזה בגלל פחד מנחשים. בני האדם לא מבדילים בין נחשיים ארסיים לבין נחשים מביאי תועלת, ולכן כל נחש נראה להם ארסי והם משמידים כל נחש שהם רואים.
בארץ ידועה הנמיה כאחד מטורפי הנחשים העיקריים.
קיפודים נימנים גם על אוכלי נחשים ארסיים.
אויבים נוספים שיש לנחשים הם: עופות טרף למיניהם, כמו: נשרים, עיטים ונצים,
כשהעיקרי ביניהם הוא חיואי שנקרא גם "עיט הנחשים" תנשמות אם אוכלי נחשים בלילה. נחשים נאכלים גם על ידי חסידות ואנפות.
בזים ולבני חזה אוכלים נחשים קטנים.
חתולים, כלבים וחזירים נמיותגם הם אויבי הנחש. הם תוקפים את הנחשים לא לשם צידה ומאכל אלא לשםהתגוננות מפניו.
גם נחשים עצמם הם אויביהם של הנחשים. יש סוגים של נחשים שמזונם הוא נחשים ובכך הם אויבים לנחשים מסוימים כי הם צדים אותם למאכל
לנחשים צפויה סכנה לא רק ממי שרוצה לאכול אותו, אלא גם מצד בעלי חיים גדולים שיכולים לדרוך עליו ללא כוונה.
ולכן הארס של הנחשים התפתח בתקופה מאוחרת שלהם וזאת כדי להרתיע יונקים גדולים מלרמוס אותם. מדובר בעיקר באוכלי עשב כבדים כמו: סוסים, פרות, איילים וצבאים.

איך הנחש מתגונן ?
לנחש יש אויבים רבים ולכן הוא צריך להתגונן בפניהם.

כל נחש צריך התגוננות שונה. נחשים לא ארסיים רבים דומים בצורתם לארסיים ולכן הם נעזבים לנפשם.
עכסן-מרשרש בזנבו ועל ידי כך מבהיל את אויבו בתנועה וברעש שמשמיע.
נחש הבוץ-נועץ את זנבו החד באויבו,ואז נמלט בזריזות מן הטורף המופתע
כל זה כי נחש הבוץ אינו ארסי.
צפעוני העצים-מנפח את גופו, ובכך מאיים על תוקפיו. שיני הארס שלו מכילים רעל קטלני, ועל ידי נכישה הוא ממיס את טורפו.
הפתן המלכותי-זוקף את גופו ומנפח את צווארו, ועל ידי כך מפחיד את תוקפו.
צפע מסור-משמיע קול על ידי חיכוך של קשקשי הגחון בקרקע.

שרשרת המזון
כל היצורים החיים זקוקים למזון כדי לחיות. בעלי חיים ובני האדם חייבים לקלוט את מזונם מהסביבה, הם אינם מסוגלים לייצר בגופם את המזון הדרוש לקיומם.
הצמחים בלבד מסוגלים ליצר חומרי מזון מחומרים שהם קולטים מהסביבה, ולכן הם נקראים יצרנים.
ישנם יצורים הניזונים מאכילת איברי הצמח השונים והם נקראים צמחוניים. יצורים אחרים קולטים באופן אחר את חומרי המזון שלהם, הם ניזונים מבעלי חיים שאוכלים צמחים או מבעלי חיים שניזונים מבעלי חייםאוכלי צמחים. יצורים אלה נקראים צרכנים.
קשרים המתארים מי נאכל אל ידי מי נקראים שרשרות מזון. בכל חוליה בשרשרת המזון נמצא יצור חי אחד המשמש מזון ליצור חי אחר.
בשרשרת המזון בטבע ישנה חוקיות. השרשרת מתחילה תמיד בצמחים, בהמשך מצויים בעלי חיים צמחוניים ובחוליה השלישית והרביעית נמצאים בעלי חיים הניזונים מבשר. אין קשר בין גודל בעל החיים לבין המקום שהוא נמצא בשרשרת המזון. לדוגמא: אריה ועכביש הם אוכלי בשר ונמצאים יחד באותה חוליה. גם פרפר ופיל שהם צמחוניים נמצאים באותה חוליה.

לכל בעל חיים שרשרת מזון משלו.

דוגמא של שרשרת מזון כללית

אוכלי כל

בעלי חיים אוכלי בשר

בעלי חיים צמחוניים

צמחים

דוגמא של שרשרת מזון של נחש:

חיואי

נמיה

נחש

גוזלים, חולדות,חרקים, עכברים, קרפדות

צמחים

קשרי הקיום של טורף- נטרף בטבע, יכולים להיות מורכבים וסבוכים. ברוב המקרים שרשרת המזון מצטלבת זו בזו וכך יוצרים מארג מזון. כך לדוגמא: נחש בשם זעמן שחור האורב לטורפו שותף לפחות לשתי שרשרות מזון, הוא יכול ליצוד עכבר, או שחרור הנובר בין העלים בחיפוש אחר חיפושיות וזחלים. הנחש עצמו עלול להיות טרף לחיואי או לנמיה. כך למשל, קיומו של הנחש מושפע מקיומם של שחרור ועכבר שהוא ניזון מהם, ומקיומם של הנמיה או החיואי העלולים לטרוף אותו.

מארגי מזון קיימים בכל מקום שבו מתקיימים יצורים חיים: בחורש, בשדה הבור, באגמים, בים ועוד.

דוגמא של מארג מזון של הנחש:

נמיה

בלוטי אלוןעכברנחשחיואי

שחרור

חיפושית

עלים

חידון

1. איך מתגונן נחש הבוץ?
א. נועץ את זנבו באויב ורץ משם.
ב. מרשרש בזנבו.
ג. משמיע קול על ידי קשקשי הגחון בקרקע.

2. בעזרת מה מריח הנחש?
א. לנחש אין חוש ריח.
ב. מריח כמו רוב בעלי החיים- מהאף.
ג. מריח בעזרת הלשון.

3. כיצד הנחש שומע?
א. הנחש שומע בעזרת חוש השמיעה.
ב. הנחש לא שומע אלא רק מרגיש את תנודות האדמה.
ג. הלשון משמש לו כחוש שמיעה.

4. מה החיה הגדולה ביותר שיכול הנחש לאכול ולהמיס?
א. חזירי בר קטנים.
ב. תנינים.
ג. עכברוש.

5. כמה שנים יכול הנחש לחיות?
א. שנה אחת, כלומר 365 יום.
ב. בין 10 ל- 20 .
ג. 20 שנה ויותר.

סכום

אני בחרתי בנושא כי אני אוהב מאוד את הנחש וגם אני יודע עליו הרבה דברים.
לא ידעתי מספיק על שרשרת המזון של הנחש ולכן החלטתי לחקור בנושא. עכשיו אני יודע כמעט הכל על שרשרת המזון של הנחש.
מעבודה זו גם למדתי מהו מארג המזון בטבע ובייחוד מהו מארג המזון של הנחש, מי אוכל אותו ומי נאכל על ידיו.
היה לי קשהלמצוא חומר על החיות שאוכלות את הנחש ובסוף בדקתי בפינת חי. טוני, שעובד בפינת חי וגם הוא אוהב נחשים נתן לי דיסקט למחשב שכולו מדבר על נחשים בארץ. אימא עזרה לי לארגן בסוף את העבודה ולהקליד לי חלק ממנה וכן הסבירה לי את נושא מארג המזון.
אני מרגיששהצלחתי בעבודה, כי התעניינתי בה ומצאתי הרבה חומר לבסוף. גיליתי אחריות בנושא של בעלי חיים יותר משיעורים רגילים, כי בחשבון למשל לא הייתי עושה בבית ואת העבודה כן לקחתי הביתה.
אני מרגיש שהעבודה שיפרה לי את הכתיבה כי עכשיו בא לי לכתוב יותר מהפעמים הקודמות. היה לי כף לעבוד בכל העבודה.

בבליוגרפיה

1. "החי והצומח של ארץ ישראל"
כרך ה' עמוד 109.
2. "אני ועולם החי"- ג'ו קאופון עמ' 57
3. "חיות הבר", כרך 16 , עמוד 809, 852 .
4. "התנהגות בעלי חיים"- טיים לייף לנוער, עמוד 62-63 .
5. "נחשים בישראל" מאגר מידע ממוחשב.
6. "קשרי קיום", ספר להוראת המדעים של מב"ט, עמוד 72-71 .

[Funy]

שפן הסלעים

השפן הוא יונק חברותי, המשתייך למשפחת השפניים. הוא מצוי באפריקה ובמערב אסיה בלבד. בישראל הוא נפוץ בחרמון במדבר ובחבל הים תיכוני, בשטחים פתוחים וליד יישובי אדם.
שפן הסלעים פעיל בעיקר ביום. בעתות קור וחום עזים הוא אינו פעיל. הוא חי באזורי מצוקים, במחילות סלע טבעיות ומצטיין בכושר טיפוס מעולה.
מזונו כולל צמחים שונים ואפילו צמחים רעילים. כמות המזון שהוא אוכל גדולה ביחס למשקל גופו ולצורך איסופו, הוא מטפס על עצים. הוא ממעט לשתות מים.
חושי הראייה, השמיעה והמישוש שלו מפותחים. הוא מסתייע בחוש הריח למציאת שבילים, לתקשורת חברתית ולזיהוי מזון.
השפן הוא בעל חיים חברתי, חי בעדרים המורכבים ממשפחות מספר. לעתים מגיע מספר הפרטים בעדר עד 100. כל משפחה הנקראת הרמון מורכבת מזכר בוגר, ממספר זכרים צעירים יותר, מנקבות ומגורים. המשפחות שוהות באזור אחד ולעתים רחוקות נודדות.
בתקופת הרבייה יושבים הזכרים הבוגרים על סלעים ופותחים בקריאות צרחניות, כדי להכריז על תחום מחייתם של הפרטים שבבעלותם. ככל שמתקרבת עונת ההזדווגות, מחריפה היריבות בין הזכרים בקבוצה. בכל משפחה נשאר לבסוף זכר בוגר אחד דומיננטי ובמקביל נוצרים עדרים של זכרים רווקים. הפרדה זו נמשכת עד להזדווגות.
ההריון של שפנת הסלעים ארוך במיוחד ונמשך כ-8 חודשים, שבסופם נולדים בין צאצא אחד לשישה צאצאים. הגורים מסוגלים ללכת ולטפס מיד עם צאתם מהרחם.
הם מגיעים לבגרות מינית בגיל 16 חודש, אולם בטבע הם בדרך כלל מגיעים לרבייה רק בגיל שלוש וחצי שנים.
תוחלת החיים בשבי 13 שנים.
בטבע נטרפים השפנים על ידי נמרים ועל ידי עופות דורסים, בעיקר.
באזורים שבהם אוכלוסיית השפנים גדולה מאוד, הם מזיקים לגידולים חקלאיים.

קרדיט לאתר אחר

[Funy]

שממית הבתים

שממית הבתים היא לטאה המשתייכת למשפחת השממיתיים. זוהי השממית השכיחה מכל השממיות בארץ והיא נפוצה בכל מקום.
יש לה גוף רך בצבע ורדרד המכוסה קשקשים. אורכה מגיע ל-14 סנטימטרים. בקצות אצבעותיה מעין "כריות הדבקה" שבאמצעותן היא נצמדת לסלעים ולקירות ומטפסת עליהם בקלות.
זנב השממית הקצר, ניתק בקלות ולאחר מכן ממשיך לפרפר, אף שאינו מחובר לגוף. בדרך זו היא מתגוננת מפני אויביה. תשומת לב האויב מופנית אל הזנב המפרפר ובינתיים היא נמלטת ומתחבאת וזנבה צומח מחדש.
משכנן של השממיות במערות, בבתים, מתחת לאבנים ומתחת לקליפות עצים, של אקליפטוס, בעיקר.
השממית מיטיבה לראות גם בחשיכה כמעט מוחלטת. בלילה היא מופיעה במרפסות מוארות ואורבת לחרקים הנמשכים לאור.
טרפה העיקרי עשים, אך גם חרקים ופרוקי רגליים אחרים.
שממית הבתים מטילה פעמים אחדות בשנה. בכל הטלה יש שתי ביצים שגודלן כגודל אפונים. הביצים מודבקות לכוכי סלעים או מוטלות מתחת לאבנים ולקליפות עצים. כעבור חודשיים בוקעים הצאצאים ומרגע בקיעתם הם עצמאים לחלוטין.
השממיות אינן דוגרות ואינן מטפלות בצעירים, כמקובל אצל רוב הזוחלים.
שממית הבתים מועילה לאדם משום שהיא אוכלת חרקים. בפולקלור של עמים רבים היא נחשבת לטובה וכמי שמביאה מזל לבית.

[Funy]

הזיקית

הזיקית המצויה נמנית על משפחת הזיקיות שבסדרת הלטאיים. היא נפוצה באפריקה, באסיה ובאירופה.
גודלה מגיע לכדי 39 ס"מ, בעוד שהגודל של מינים אחרים של זיקית מגיעים עד ל-60 ס"מ.
לזיקית יכולת הסוואה מעולה. כדי להסתתר מאויביה, היא משנה את צבעי גופה על פי צבעי הסביבה והאור. גם הטמפטורה ומצבה הנפשי משפיעים על צבעה.
גופה הפחוס מצדדיו מאפשר לה להתמתח ולהתכווץ בשעת הצורך.
ביום, בין השיחים, היא על-פי רוב ירוקה, ובלילה היא ישנה וגופה מלבין. כאשר מפחידים אותה היא משחירה.
רגליה בעלות מבנה של צבת וזנבה גמיש וארוך והם מותאמים ללפיתת ענפים.
הזיקית בעלת ריאות גדולות התופסות כמעט את כל חלל הגוף. בשעת רוגז, הזיקית ממלאת את ריאותיה ומנפחת את כל גופה.
עיניה הבולטות של הזיקית מאפשרות ראייה מרחבית, והיא מסוגלת להסתכל לכיוונים מנוגדים בו-זמנית.
כשהיא מבחינה בחרק קטן, היא שולפת לעברו לשון ארוכה ודביקה ובולעת אותו.
בתקופת הסתיו, מטילה הזיקית כ-40 ביצים באדמה לחה. כעבור כשנה הזיקיות הצעירות בוקעות מן הביצים. תוך חודשים אחדים גדלה הזיקית הצעירה בקצב מהיר ביותר: בסוף האביב משקלה גדול פי 10 ממשקל גופה בזמן הבקיעה מן הביצה.
בפולקלור משמשת הזיקית לחיזוי עתידות ובספרות היא מתוארת כמי שמפחיתה את אש הגיהנום. בסיפורי העם המוסלמים מתוארת הזיקית כמי שיכולה לקלל את מי שמאיים על חייה.

[Funy]

צופית

הצופית היא ציפור שיר קטנה מאוד ממשפחת הצופיתיים (בעבר: "יונק דבש"). הצופית הגיעה לישראל מאפריקה, אך כיום היא נפוצה מאוד בכל רחבי הארץ. היא שוכנת בחורשים, בגני נוי ובנאות מדבר.
זוהי ציפור סקרנית וחקרנית, המתנועעת ללא הרף ותרה אחר מזון. היא בודקת כל חידוש בטריטוריה שלה - לרבות פרחים חדשים.
עקב סקרנותה, קל להרגיל אותה לאכול בתוך בית או בסביבתו.
משקלה של הצופית כשמונה גרם בלבד. צבעי הנוצות של זכר הצופית מבהיקים - סגול, שחור וכחול ובעונת הקינון גופו עוטה נוצות ירוקות.
בחזהו נסתרות נוצות צהובות ואדומות המתגלות בזמן החיזור ובעת קיום יחסי המין.
לנקבה צבעי ירוק זית. למקור הצופית צורת מרצע דקיק הנתחב בקלות לפרחים לצורך יניקת הצוף, וליקוקו.
עם בוא האביב, מכריזים זכרי הצופיות על נחלותיהם. הם עומדים במקומות נישאים ושרים בקול מתכתי ומסתלסל, תוך חיקוי קולות של ציפורים אחרות.
משנקבעו גבולות הנחלה מתחילה בניית הקן הנקבה בונה והזכר מלווה.
הקן תלוי כמטוטלת בקצה ענף דק. צורתו כצורת בקבוק תלוי ויש פתח בצדו. הקן בנוי מעלים, מעשבים יבשים, משיער ומנוצות הדבוקים יחד בקורי עכביש.
מזונה העיקרי הוא צוף פרחים, שאותו היא יונקת בעזרת מקורה הדק והקשתי ומלקקת בלשונה הארוכה והמפוצלת.
בהטלה ישנן שתיים עד שלוש ביצים לבנות עם כתמים בצבע זית. הנקבה נושאת לבד בעול הדגירה, במשך 12-13 יום, ומקורה בולט אז מפתח הקן. הזכר מסתובב סביב הקן ומתריע בקולות צקצוק מתכתיים על אויב מתקרב.
שני ההורים מאכילים את הגוזלים, אם כי תפקיד הנקבה גדול לעין ערוך מזה של הזכר. מכיוון שיש בצוף מעט חלבונים מואכלים הגוזלים בחרקים. הגוזלים פורחים מהקן כאשר הם בני 13 יום.
לעיתים דחופות, דוגרת הצופית באותו קן עצמו, פעם אחר פעם, ולעיתים היא שבה אליו גם בשנה שלאחר מכן.
אם נהרס הקן, נוטות הצופיות לדגור על אותו הענף, שנה אחר שנה.
האויבים העיקריים של הצופית הם הנחשים ולכן היא בונה את קינה במקום מוגן מנחשים.

קרדיט לאתר אחר

[Funy]

זבוב הבית

זבוב הבית שייך לסדרת הזבובאיים.
במשפחת הזבוביים קיימים 4000 מינים, בעלי תפוצה כלל עולמית, בעיקר באזורים הטרופיים והסובטרופיים. הידוע ביותר מביניהם הוא זבוב הבית.
צבעו אפור, ארבעה פסים כהים נמשכים לאורך חזהו. אורך גופו 5-7 מ"מ. עיניו של זבוב הבית מופרדות זו מזו. עיני הזכר קרובות יותר.
הנקבה מטילה את ביציה הלבנות בקבוצות בנות 100-150 פרטים היישר אל מזונם של הזחלים או סמוך לו. הביצים מוטלות גם בשולי זרימות של ביוב. נקבה עשויה להטיל במהלך חייה 1000-1500 ביצים.
מהביצים מתפתחות רימות, בעיקר במצבורי אשפה, בגללי סוסים ופרות, בצואת בעלי-חיים אחרים ובצואת אדם.
מהזחל מתפתחת חביונה (שמה ניתן לה על שום צורתה המזכירה חבית) וממנה מתפתח בוגר.
משך מחזור החיים תלוי בגורמים שונים ובעיקר בטמפרטורה.
בתנאים אופטימלים נמשך המחזור, מביצה לבוגר, שבעה ימים. בימים כתיקונם, הוא נמשך בין 10-20 יום.
הזבובים הבוגרים חיים במשך חודש-חודשיים. הם ניזונים ממזון נוזלי או נוזלי למחצה אך מסוגלים גם לגרד ולהמיס מזון מוצק.
הזבובים מהווים מטרד עבור בני האדם, שכן הם מעבירים מחלות כגון: מחלות מעיים, שיתוק ילדים, שחפת ומחלות עיניים.

[Funy]

יתוש האנופלס

יתושי האנופלס נמנים על סדרת הזבובאיים שמתת סדרת היתושיים. הם נפוצים במים עומדים או במים הזורמים לאטם, בכל הארץ וכמעט בכל העולם, כמעט כל השנה.
אורך הזחלים מגיע עד 12 מ"מ, צבעם צהבהב או אפור עד שחור. הזחלים חסרי רגליים ובעלי ראש וחזה גדולים. בקצה בטנם צינור נשימה.
כשהם רוצים לנשום, הם עולים אל פני המים, תולים את עצמם באלכסון לפני המים ושולחים את קצה צינור הנשימה אל מחוץ לפני המים.
קנה הנשימה של יתושי האנופלס קצרצר והם נצמדים בכל גופם אל פני המים.
בניגוד לרוב החרקים, יש לסדרה זו זוג יחיד של כנפיים קרומיות, הממוקם באמצע החזה. גופם דק ועדין, הרגליים ארוכות והמחושים ארוכים.
כשהזחלים חשים בתנועה חשודה או בצל שנפל על המים, הם שוקעים מיד אל קרקעית השלולית.
בזמן השחייה, מניעים הזחלים את גופם במהירות ימינה ושמאלה.
היתושים ניזונים מפיסות קטנות של חומר אורגני המצוי בשפע במים. את המזון הם שואבים באמצעות תנועה של זוג מברשות שער הממוקמות משני עברי הפה.
הנקבות ניזונות גם מדם, אותו הן מוצצות על מנת להשלים מזון חלבוני לצורך יצירת הביצים והטלתן.
ההזדווגות חלה ביום הראשון לחיי הנקבה. הזכר נמשך לקול שמפיקה הנקבה בעת הנפת כנפיה.
הביצים מוטלות על פני המים בקבוצות. בכל קבוצה מוטלות עד 300 ביצים. פתח היציאה של הביצה מופנה אל המים, כך שהזחל המגיח מתוכה נושר היישר לתוך המים.
היתושים הם בעלי גלגול מלא: מהביצה יוצא זחל הגדל במים. עד להתגלמותו הוא עובר ארבע דרגות, שביניהן הוא משיל את עורו.
הגולם הוא בר-תנועה, בדומה לזחלים. הבוגר מגיח מתוך עור הגולם אל פני המים. הזחל, שאורכו מגיע ל-15 סנטימטרים, נושם אוויר וניזון מיצורים מיקרוסקופיים המצויים במים.
הגלגול מבוגר עד בוגר, בתנאי שדה, בקיץ, אורך כשבועיים.
נקבת יתוש האנופלס מוצצת דם ומעבירה לבני אדם מחלות כמו מלריה, קדחת צהובה ומחלות נגיפיות שונות.

[SFY]

תודה.
תן קרדיט למקור.

[SFY]

תודה.

[SFY]

תודה.
תן קרדיט למקור.

[SFY]

תודה.
תן קרדיט למקור.

[Funy]

קוברת המשקפיים

נחש קוברת המשקפיים שייך לסוג של נחשים גדולים, ארסיים ומסוכנים ממשפחת הפתניים. הוא נפוץ בדרום-מזרח אסיה (הודו). הקוברה מצוי בהימלאיה עד לגובה של 2500 מטרים.
זהו נחש ארסי מאוד שבשעת סכנה, לשם הגנה ולשם התקפה, הוא מזדקף ומרחיב את צווארו כדי להפחיד את האויב. כשהוא עושה זאת, ציור של משקפיים מתבלט על עורפו - ומכאן שמו.
שיני הארס הן צינוריות ומאחוריהן אחת עד שלוש שיניים רגילות. עיניו קטנות.
גופו של הקוברה מעוגל וקשקשיו חלקים.
נחש זה פעיל בלילות, ניזון מצפרדעים, ממכרסמים, מציפורים ומביציהן. את אלה הוא בולע בשלמותם.
נקבת הקוברה מטילה כ 12-20 ביצים ושני בני הזוג שומרים עליהן.
אורך חייו של הקוברה מגיע עד ל 12 שנים.
הפאקירים בהודו משתמשים בקוברה למעשי להטים, לאחר שהם מוציאים ממנו את שיני הארס. הם מחללים לפניו בחליל בשעה שהוא מזדקף ולצופים זה נראה כאילו הנחש רוקד לצלילי החליל.
אויביו בטבע הן נמיות, בעיקר.
מדי שנה מתים באזורי ההימלאיה כ 10,000 אנשים מהכשת הקוברה

[Funy]

קוקיה מצוייצת

עוף ממשפחת הקוקיתאים. הקוקייה נפוצה בדרום-מערב אירופה, במזרח התיכון, במצרים ובאפריקה הטרופית. בצפון ארץ-ישראל ובדרומה נפוצה למדי הקוקייה המצויצת.
הקוקייה המצויצת חיה בחורשות דלילות, בשולי יערות, ביערות פארק, בכרמי זיתים, בחורשות איקליפטוס. באפריקה היא חיה בסוואנות ובין עצי שיטה. היא פעילה ביום.
הקוקייה מנוקדת בלבן וציצית נוצות על ראשה. יש לה רגליים קצרות, המקור בינוני וכפוף במקצת, הגב בצבע חום ומנומר בלבן.
באביב משמיע הזכר את שירתו האופיינית "קו קו", המזכירה קצת את העורב. בשל שירה זו קיבלה הקוקייה את שמה.
הקוקייה המצויצת ניזונה בחרקים ובזחלים שעירים של פרפרים. כשאינה אוכלת, היא מרבה להסתתר בסבך של עצים ושיחים.
הקוקיות אינן דוגרות, אך יש להן נחלה גדולה.
הקוקייה חיה בבדידות ולא בזוגות והיא טריטוריאלית. הזכר מכריז על נחלתו סמוך לשובו ממעון החורף. לפני ההזדווגות הוא מביא לנקבה מעט מזון במקורו ולעתים גם חומרי קינון.
רוב מיני הקוקיות הם עופות טפילים. הנקבה מטילה את הביצים בקנים של ציפורים זרות (פונדקאיות), ואלה דוגרות על ביציה ומגדלות את גוזליה. בארץ מטילה הקוקייה את ביציה בקנים של עורבים.
נקבת הקוקייה עשויה להטיל ביצה מדי יום, בסך הכול 16-18 ביצים בעונה.
כשהנקבה מטילה את ביציה, היא ממתינה בסתר, בסמוך לקן של עורב אפור, וכשהוא נוטש את הקן, היא ממהרת לקן ומטילה בו את ביצתה בתוך מספר שניות ועפה במהירות. לביצה צורה סגלגלה והעורב השב לקן אינו מבחין בביצה הנוספת.
העורבים דוגרים ואחר-כך מגדלים גם את הגוזלים שלהם וגם את גוזלי הקוקייה, המתפתחים מהר יותר.
גוזליה הקוקייה בוקעים לאחר 13 ימי דגירה. מארחי הקוקיות, העורבים, משמשים להם לעתים מאמצים. בניגוד למיני קוקיות אחרים, גוזל הקוקייה המצויצת לא מסלק את גוזלי העורב מהקן אלא גדל אתם כאילו היו אחיו.
זמן קצר לאחר גמר הקינון נודדות הקוקיות דרומה - קודם הבוגרים ואחריהם הצעירים.

[Funy]

מושית השבע (פרת משה רבנו)

מושית השבע נמנית על משפחת המושיתיים שבסדרת החיפושיות. זוהי סדרת החרקים העשירה ביותר במינים. מושית השבע היא המין החביב ביותר על ילדי ישראל.
היא נפוצה בכל אזורי הארץ, בעיקר באביב.
צורתה כדורית, גופה בורק, צבעה אדום ומנוקד בשחור. גודלה נע בין חמישה לשמונה מילימטרים. גופה מוארך ונראה כחצי כדור. רגליה הקטנות מקופלות בזמן מנוחה והן מכונסות מתחת לגוף בזמן תעופה.
כשכנפיה פרושות יש ארבע נקודות על כל כנף. כשהן סגורות, מתאחדות הנקודות הקדמיות וניתן לספור שבע בלבד ולא שמונה. מכאן בא שמה: "מושית שבע הנקודות".
מושית השבע ניזונה מכנימות ומביצי חרקים שונים.
בחורף מטילה מושית השבע את ביציה על צמחים שכנימות העלה פשטו עליהם. מן הביצים מגיחים זחלים זעירים שאורכם הסופי (לפני ההתגלמות) מגיע לעשרה מילימטרים ורוחבם לשלושה מילימטרים. צבעם אפור וכתמים צהבהבים בצדי גופם. הזחלים כמו הבוגרים, חיים על הצמחים וניזונים מהכנימות. בכל צד של הראש יש להם שלוש עיניות.
בגיל שלושה שבועות הם מתגלמים, כשקצה גופם האחורי דבוק היטב לעלה או לאבן. כעבור שבוע מגיחה מעור הגולם מושית השבע החדשה.
עור הגולם נותר שלם על כל צבעיו ונקודותיו והוא נראה כמו גולם חי.
בסוף האביב עפות החיפושיות הבוגרות עם משבי הרוח להרים גבוהים, שם הן מקייצות בקבוצות גדולות. בסתיו מתפתח דור חדש שיעבור את תקופת החורף בתרדמה תחת אבנים. בתחילת האביב הן נודדות חזרה לאזורים הנמוכים.

[Funy]

נמר

הנמר הוא טורף חזק וזריז מסוג פנתר במשפחת החתוליים שבסדרת הטורפים.
הוא נפוץ במערב אסיה, דרום אסיה ומזרחה ואפריקה.
הנמר שוכן בנוף הררי, בין סלעים וגאיות וכן ביערות ובחורשים. הוא פעיל בעיקר בלילה ומסתתר במשך היום בין סבכי צמחים ובמערות.
מימדיו גדולים: הוא מגיע למשקל של 60 ק"ג ולאורך של 1.5 מטרים.
הנמר הוא בעל חיים יחידאי. לכל פרט נחלה משלו המסומנת על ידי התזת שתן, הטלת גללים, שריטות על גזעי עצים ושאגות. הנחלה של הזכר משתרעת על שטח של מספר עשרות קילומטרים ולנקבה נחלה קטנה יותר.
מזונו מגוון מאוד: יעלים, שפנים, דורבנים, חוגלות ואפילו זוחלים, חרקים וחתולי-בית. באפריקה הנמר ניזון גם מבעלי חיים גדולים כמו אנטילופה. את טרפו מעלה הנמר על עץ גבוה, כך הוא מונע מאוכלי פגרים אחרים להקדים אותו.
הזכר והנקבה נפגשים לחיזור ולאחריו הם נפרדים. הנקבה מגדלת את גוריה לבד.
הרבייה נעשית כמעט כל השנה. כל מחזור ייחום נמשך שלושה ימים, במהלכו הזכר מזדווג עם הנקבה מאות פעמים.
במהלך תקופת ההזדווגות לא אוכלים בני הזוג.
ההריון נמשך בין שלושה לשלושה וחצי חודשים ובסופם ממליטה הנקבה עד שישה גורים קטנים המכוסים בפרווה ושוקלים כחצי קילו. כשהם בני שבוע, פוקחים הגורים את עיניהם ובגיל חודש הם ניזונים מבשר ציד.
הם מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים.
בארץ לא ידוע על מקרים של נמרים שטרפו בני אדם. אולם, הנמרים טורפים לעיתים בקר וצאן, וכתוצאה מכך נרדפים על ידי בני אדם.
גם בעבור פרוותם רבת הערך נרדפים הנמרים.
מפאת היותם בעלי-חיים לא חברותיים, אין הם לומדים האחד מהשני להיזהר מפני רדיפות האדם. הם גם אינם יודעים להיזהר מטורפים אחרים או ממלכודות ולכן קל יחסית להשמידם.
כיום מנסים לשמור על אוכלוסיית הנמרים בארץ-ישראל על-ידי שמירה יעילה יותר על הטבע. למרות זאת, הנמרים שחיו בצפון הארץ נכחדו ונותרה רק אוכלוסיה קטנה בנגב.