[קטע] חשבון נפש קטן
72 שעות די קצרות ולפעמים ארוכות,
מה שבטוח זה לא מספיק אבל זה מה שיש
עשיתי הרבה דברים ובעצם לא הספקתי כלום,
והמטרות כרגיל חמקו בין אצבעותי,
נפלו כמו טיפות מים למרות שקול הם לא השמיעו
ישנתי קצת וער היתי יותר מדי זמן והחלום לא הגיע והסיוט כבר כאן
לרוב אני שפוי אבל האלכוהול סוחף אותי הרחק מכאן
תפסתי תמקום בפינה עם מישהי די מיוחדת וראיתי את שביל האבקה הלבנה
לא הלכתי בדרכו והעשן המתוק והסמיך לא מילא את ריאותי
משהו חסר ואולי אני מפספס ואולי אני עושה את הדבר הנכון
אבל הזמן לא מספר את סודתיו ובינתיים אני לא יודע מה יהיה
כמה דמעות שטפו את פני והצחוק מחק אותם והמצפון החזיר אותם בלילה
ראיתי אנשים שאיכזבו אותי וגרמו לבחילה,
ציפיות שהתרסקו על האדמה השותקת, מאוכזבת,
וראיתי אנשים שגרמו לי לצחוק עד צאת החמה,
הטמינו זרעי שמחה מתחת ללשון, איזה הרגשה,
עמדתי באמצע שום מקום ולא ידעתי איפה אני,
לא שאלתי כי התשובה לא היתה איתנו ואף אחד לא ידע
החזקתי למישהי את היד וידעתי שזה הדבר הנכון
עמדתי ליד מיטה וראיתי ניצוץ של שמחה,
משהו אמיתי שמזמן לא ראיתי ולא הרגשתי.
עמדתי ליד מיטה וראיתי סיוט השוכב בדממה
עטוף בקצת מדי אהבה, הרבה תקווה,
דמעות הנופלות ומרטיבות את הסדינים,
היה משהו קר במקום ההוא והמילים לא הצליחו להשתיק את הדממה.
הלכתי כמה קילומטרים טובים לעבר מקום לא נודע
אולי רדפתי אחרי החלום, ואולי היתי שיכור מדי בישביל לזכור
חלום ישן עטוף בבד לבן עם ריח זול שהמתנדף
זיכרון ישן שעולה ועולה במעלה הגב ונושך בעורף
כמו עכביש קטן המגשש באפלה עד שימצא את הטרף הבא
עשן סיגריות מילא תחדר והבריח אותו לתקופה הקרובה
העיפרון כותב על הדף את מה שהנפש הינה מוכנה לומר
מוצא תעצמי מול המראה מסתכל על עצמי, וזה משתפר
הצלקות דועכות, נעלמות ויהיה בסדר הכל יעבור וישכח
הכל כתוב על דף ישן, די קרוע מכוסה באבק מימים עברו
הגוף חזר לתפקד, השרירים מתחזקים מיום ליום
עומד בראש מורם על דיונת חול הרחוקה מהכל
מסתכל היישר על השמש הזורחת והאור שבא ומחבק
עומד עם ידיים פתוחות לרווחה ומוכן לקבל כל דבר שבא.
ציטוט ההודעה
