סיפור עצוב וקצר
לא יודע אם אמיתי אבל הוא נגע בליבי!
הסיפור הוא על נערה עיוורת ששנאה את עצמה בגלל עיוורונה.
היא שנאה את כולם חוץ מהחבר האוהב שלה. הוא תמיד היה שם בשבילה.
אמרה פעם הנערה לחבר שלה "ביום שבו אוכל לראות את העולם, אתחתן איתך".
ביום מן הימים, מישהו תרם לה זוג עיניים. שהסירו את התחבושות היא יכלה לראות הכול, כולל את החבר שלה.
דבר ראשון, הוא שאל אותה "עכשיו שאת יכולה לראות את העולם. תתחתני איתי ? "
הנערה, התבוננה בחבר שלה וראתה שהוא עיוור. המראה של עפעפיו הסגורות היממו אותה. היא לא ציפתה לזה.
המחשבה שתאלץ להסתכל עליהם בשארית חייה גרמה לה לסרב להצעת הנישואים.
החבר שלה עזב בדמעות... ולאחר מספר ימים כתב לה פתק האומר:
"שמרי היטב על עינייך יקירתי מכיוון שטרם היו שלך, הן היו עיניי שלי "
כך פועל השכל האנושי לעיתים קרובות כאשר אנו משנים סטטוס בחיים.
רק מעטים זוכרים כיצד נראו חיינו לפני ומי עמד לצידנו במצבים הכי כואבים..
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי MuGi
ספוילר: 
