חומות קורסות מעליי,
משאירות אותי חשופה מול מערכה אחת,
שנקראת אני ואתה.
הן נופלות, מתירות את אותם החוסמים,
שנעלתי את עצמי מאחוריהם-
שבורים ומנופצים למולך.
כל אותם המילים, שמחלחלות פנימה כמו מים,
מפטפטות אטאט ,פרצו גבולות, שברו שערים, המיסו לבני ברזל,
שערי הפלדה ששמתי על עצמי למסגר, נפתחו למול דמותך הטהורה.
למול דמותך, אישיותך הפורצת גבולות.
כל אותם המבטים המתלכדים בעניינו ננצרים בי,
ממלאים אותי באנדרלמוסיה מלווה באופוריה בילתי מוסברת.
כל אותן השעות..דקות ,שעברו כשניות למול מגע ידייך ננצרות בי,
הופכות בי לכאן ולכאן מכות בי בגעגועים עזים,
אני אוהבת אותך .