אני באמת לא יודע מה אני עושה...
אני לא מצפה למען האמת שום דבר מזה. אני סתם כתבתי קטע, מה שכתבתי זה מה שחשבתי באותו רגע. הדבר האבסורדי פה זה שאני לא יודע למה אני מפרסם את זה פה דווקא... אני מניח שאני מצפה לתגובות. אבל למה? מצטער על התסביך. אם יש לכם את הסבלנות לקרוא את זה ועוד יותר סבלנות להגיב לזה אז הצלחתי לבזבז את זמנכם בדרך מוזרה.
מועקה מחשבתית:
אני מרגיש מעין חסימה, מעין רגעים שהם לא נוחים ומשם אני מייחס להם חיבור למצבי הנוכחי או חושב שזהו מצבי הנוכחי.
ייחוס מדוייק יותר למצבי עם החברה או יותר מדוייק מזה: מצבי עם חיי הזוגיות שלי.
ספציפית אליה: מסתבר ששנינו לא יודעים אם אהבה קיימת, שנינו לא יודעים איך הדברים באמת צריכים ליקרות ולא איך
זה קורה עם רוב החברה כי אם נצא מנקודת מבט הגיונית ביותר אזי החברה טועה או לפחות מרביתה.
אבל יש דבר אחד שאני יודע: אני רוצה להיות איתה ואני לא יודע למה. אולי בגלל רגשות בדידות. אולי הכמיהה שלי למישהי
שמבינה אותי. אולי פשוט היא רואה אותי באור שונה ממה שאני באמת או שאני חושב שאני שונה ממה שהיא רואה ואני טועה. אלו
הרגשות של הבילבול המיוחסות לנושא.
אני לא יודע למה אני מתנהג ככה. אני מניח שאני מתבייש לידה ומרגיש בטוח מאחורי מסך. (פחדן שכמותך!) או שאני מתבייש להראות
לה את פרצופי האמיתי, וכי למה? לדעת אנשים שקרובים אלי פרצופי האמיתי מעניין. והאם זאת הסיבה? האם אנחנו ביחד כי שנינו
מעניינים אחת את השני? ומה יקרה שכבר לא ניהיה מעניינים? אני חושב שזה לא יקרה. לפחות לא מהצד שלה. אני אהפוך כניראה
לפשוט מידי לטעמה, ללא תחכום, ללא אתגר, ללא מעניין. אני כניראה אהיה המאכזב. לאזאזאל עם פשטותי!
ישנן שינויים שכן הייתי רוצה לעשות עם עצמי. או צדדים באופי שלי שכן הייתי רוצה לגלות. מכאן אפשר להגיד שאני לא מכיר את עצמי.
ומכאן אפשר להגיד שאני מפגר. מי לא מכיר את עצמו? למען האמת אני מפחד, אני פחדן גדול. וממה אני פוחד? אני פוחד לאבד אותה,
אני פוחד שאני אמשיך להרגיש את הרגש הזה: בדידות. אני מפחד לאבד הבנה. איך היא תכיר אותי אם אני לא מראה לה את עצמי?
הו, בהחלט הראת לה את האופי שלך. את הצד הפחדני, הלא ישיר והלא מעניין שלך!!! שכח מזה. היא תעזוב אותך.
זה פשוט בגלל שאתה לא שווה את זה. אתה בצבא, היא לומדת, אתה לא טוב בשבילה, היא נפרדת ממך ואתה נשאר שוב אבוד. אבוד
עם עצמך במחשבותיך שחוזרות במעגלים. שאינן מתקדמות לשום מקום. זה כל כך אנוכי!!!!!!!!! למה אני חושב רק על עצמי פה! לפחות
הבנת את זה והבחנת בזה. ומה איתה? מגיע לה באמת מישהו ש.... מישהו שהוא גבר אמיתי. גבר שייתן לה ביטחון. גבר שיצחיק אותה
אבל צחוק אמיתי. גבר שיגרום לה לחשוב, להתאמץ ולהגיע לגבולות חדשים באופיה. גבר שלא מתבייש. גבר שלא מפחד. גבר שבטוח
בעצמו. גבר שיודע מה הוא רוצה מהחיים שלו. גבר מצליח. גבר שלא מעסיק את עצמו עם דברים שוליים. גבר בוגר שאינו ילד.
מגיע לה יותר ואני פשוט חושב שאני לא יכול לתת את זה. אז למה היא איתי? בגלל שאני מעניין? לפחות הצלחתי לשחק מישהו מעניין.
זה הולך להיות הכי קרוב שאגיע להיות מישהו מעניין.
והיא... היא טובה מידי בשביל כל אחד. גם את האנשים שאני מעריך אותם הכי הרבה לא מגיעים לעקביה. היא חכמה ומתוחכמת, נחמדה,
מצחיקה ובטוחה בעצמה, יפה, באמת ובתמים יפה, חייכנית ומלאת חן. אני מקנא בה, מקנא בניפלאותה, ואני מתוסכל,
מתוסכל מכך שבחיים לא אגיע לרבע האדם שהיא. לאן אני נעלמתי? האני שהיה יודע הכל ולא מפחד מכלום? הוא היה פעם, אני זוכר, הוא היה
אבל אני לא זוכר מתי ולכמה זמן.
מעניין מה יקרה אם מישהו יקרא את זה. מעניין מה יקרה אם היא תיקרא את זה. מה יהיה תגובתם לנושא ולדרך מחשבתי. הגזמתי.
רוב האנשים חושבים ככה ואם לא אז יותר מסובך ואם לא אז יותר מעניין ואם לא אז יותר מתוחכם. אני פשוט ילד שנתנו לו לחשוב יותר
מידי.
ציטוט ההודעה
